צוות המחקר מהפקולטה לטכנולוגיות למידה ב-HIT מכון טכנולוגי חולון, בראשות פרופ' גילה קורץ, דקנית הפקולטה, ד"ר מיטל אמזלג ורינה פולונסקי ,ביחד עם פרופ' יאיר עמיחי המבורגר מאוניברסיטת רייכמן ופרופ' אורית אבידוב – אונגר מהמכללה האקדמית אחווה, מצביע על אסימטריה בסוגי החששות של המורים: בעוד שהמורים אינם חוששים לתעסוקתם (ממוצע חשש לאבדן עבודה: 2.0 בסקלה של 5), הם חוששים באופן משמעותי מהשלכות הערכיות מהשימוש בטכנולוגיה. החשש הגבוה ביותר נוגע לפיתוח רגשות עמוקים כלפי הטכנולוגיה (3.4), ממניפולציה של כלי הבניה המלאכותית היוצרת (3.3) וסיכון חברתי הנובע מריכוז השליטה בטכנולוגיה בידי מעטים (3.1).
ממצאי המחקר מצביעים על סכנה ממשית להעמקת אי-השוויון: בתי ספר ברמה חברתית-כלכלית גבוהה מקדימים את בתי הספר ברמה כלכלית-חברתית נמוכה הן בתשתית (אינטרנט, מכשירים, תמיכה) ובפרט בממד פדגוגי-ארגוני (עידוד מורים מובילים, ידע, שיתוף). מורים מבתי ספר ברמה כלכלית-חברתית נמוכה מרגישים לחץ מיוחד: הם אמורים להטמיע טכנולוגיה חדשה, לשמור על ערכים, וליצור הזדמנויות שוות – כל זאת תחת עומס עבודה כבד, משאבים מוגבלים, והכשרה חסרה. כפי שהסביר אחד המנהלים: "אם משרד החינוך באמת רוצה להכניס את זה, הוא צריך לתקצב את זה, להכניס את זה לתוך רגולציה ברורה, ולא להשאיר את זה בידי המורים בלבד. זה כבד מדי."
מסקנת החוקרים היא ששאלת השוויון בעידן הבינה המלאכותית היוצרת אינה בהכרח למי יש גישה לטכנולוגיה, אלא מי שיודע להפוך אותה לערך חינוכי. ערך כזה יכול להיות סוכנות אפיסטמית ( (Epistemic Agency שמשמעותה, בין היתר, מעבר מתפיסת הלומד כצרכן מידע פסיבי, ליוצר ידע אישי אקטיבי וסקרן. הלומד משתמש בבינה המלאכותית היוצרת לא כתחליף לחשיבה, אלא ככלי דיאלוגי המזמן חשיבה בקורתית שמאפשר לו להטיל ספק, לבקר ראיות, לבנות הצדקות מושכלות, ובפועל להפוך את הטכנולוגיה למנוף לצמיחה אישית ומקצועית.
הפער המתהווה אינו פער של תשתיות בלבד, אלא בראש ובראשונה פער של ידע, הכשרה ותמיכה מערכתית. יותר מכך, הממצאים מעמידים את קובעי המדיניות בצומת חד: הותרת השדה לכוחות השוק תתרגם את פערי הבינה המלאכותית היוצרת לפערים חינוכיים עמוקים ותבסס מערכת חינוך דו-מעמדית; לעומת זאת, התערבות מערכתית, דיפרנציאלית, כזו שמשקיעה יותר דווקא במי שנקודת הפתיחה שלו נמוכה יותר, היא שתכריע האם טכנולוגיה תהפוך ממנוע המעמיק פערים למשוות הזדמנויות.
כמחצית מהסטודנטים בתואר השני בפקולטה לטכנולוגיות למידה הינם מורים במקצועם, ורובם הגדול בוחר להתמחות ביישום בינה מלאכותית בלמידה ארגונית. עם סיום לימודיהם וחזרתם לשדה החינוכי, הם מגיעים מצוידים בניסיון מעשי ובהבנה עמוקה של שילוב הטכנולוגיה באופן מושכל, ביקורתי ואחראי לטובת הלומדים ומערכת החינוך בכללותה.
