מניעת הטרדה מינית

הטרדה מינית היא התנהגות פסולה מבחינה מוסרית, כיוון שהיא פוגעת ברווחתו, בכבודו, בנפשו ו/או בגופו של אדם, באמצעות ניצול כוח, סמכות, או מעמד להשגת טובת הנאה בעלת אופי מיני. הטרדה מינית מוגדרת ככפייה של דרישות מיניות בלתי-הוגנות, בהקשר של יחסים בלתי-שווים בכוח. ההטרדה המינית מאופיינת כהתנהגות חד-צדדית, הנעשית בניגוד לרצונו/ה של המוטרד/ת. אפשר לסווג דוגמאות של התנהגויות, העלולות להיחשב כהטרדה מינית, לאורך רצף המתחיל במבטים, בבדיחות גסות, באמירות דו-משמעיות, בהתייחסות בעלת תוכן מיני לאיברי גוף של המוטרד/ת, בהתחככות, או בכל מגע פיזי, הנעשה "כאילו" במקרה בנגיעה בישבן, בחזה ובמקומות אחרים, בליטופים, בצביטות, או בחיבוקים, ונמשך בהערות פוגעות ובעלות אופי מיני, לחץ לבילוי משותף, לחץ לקיום יחסי מין, איומים ישירים, ודרישות לטובות הנאה מיניות, עד כדי תקיפה מינית ואונס. גם יצירת אוירה מינית במשרד, והעברת מסרים מיניים באמצעות דוא"ל יחשבו כהטרדה מינית.

הטרדה מינית משפיעה בדרכים רבות, שאף אחת מהן אינה חיובית. לעתים קרובות, המוטרדים/ות מאשימים/ות את עצמם/ן באחריות למה שקרה להם/ן, במקום להאשים את האדם, שביצע את ההטרדה המינית. הביטחון וההערכה העצמיים של המוטרדים/ות נפגעים כתוצאה מכך, וחלק מהם סובל מכאבי ראש, מכאבי בטן ומסימפטומים של לחץ.

קורבנות של הטרדה מינית במוסדות להשכלה גבוהה מפסיקים/ות לפעמים את לימודיהם/ן, מחליפים/ות קורסים, או משנים/ות התמחות. חלקם/ן נתקפים/ות במצבי רוח דיכאוניים ללא הבנת הסיבה לכך. לעתים קרובות, הקורבן של הטרדה מינית חש כעס, שאין לו ביטוי – כעס המוביל לתחושות של חוסר-אונים, היעדר כוח ובידוד.

לחשיפה להטרדה מינית אין קשר לגיל, ללבוש, או למידת האטרקטיביות. בדרך כלל אוכלוסייה שנמצאת בעמדת חולשה עלולה להיות פגיעה יותר. 30% מן הסטודנטיות בארה"ב דיווחו על היחשפות להטרדה מינית באוניברסיטאות; בישראל 24% – (נורית גוברין, 1988 ). על אף שהטרדה מינית של נשים על-ידי גברים שכיחה יותר, ומקרים של הטרדת גברים על-ידי נשים הם נדירים יחסית, מידע זה חשוב, הן לאוכלוסיית הנשים והן לאוכלוסיית הגברים.

בחודש ספטמבר 1998 נכנס לתוקפו החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח 1998. מטרת החוק היא: "לאסור הטרדה מינית, כדי להגן על כבודו של האדם, על חירותו ועל פרטיותו, וכדי לקדם שוויון בין המינים".
החוק קובע, כי הטרדה מינית תיחשב כאחד מן המעשים הבאים:

1. סחיטה באיומים, כאשר המעשה, שהאדם הנדרש לעשותו, הוא בעל אופי מיני.
2. מעשים מגונים, כמשמעותם בסעיפים 349-348 לחוק העונשין.
3. הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד, כי הוא אינו מעוניין בהצעות האמורות.
4. התייחסויות חוזרות, המופנות לאדם בהתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד, כי הוא אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות.
5. התייחסות מבזה או משפילה, המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית.
6. הצעות או התייחסויות, כאמור לעיל בפסקאות (3) או (4), גם אם המוטרד לא הראה למטריד, כי אינו מעוניין בהצעות או בהתייחסויות האמורות, בנסיבות הבאות:
   (א) לקטין או לחסר ישע – תוך ניצול יחסי מרות, תלות, או טיפול.
   (ב) למטופל, במסגרת טיפול נפשי, או טיפול רפואי – תוך ניצול תלות של המטופל במטפל.
   (ג) לעובד במסגרת יחסי עבודה, ולאדם בשירות במסגרת שירות – תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות.
   החוק מטיל על המעבידים חובה לנקוט אמצעים סבירים, כדי למנוע הטרדה מינית, ולקבוע דרך יעילה להגשת תלונה על הטרדה מינית.

בהתאם לדרישות החוק, התקבל במכון נוהל מניעת הטרדה מינית, המסדיר את הליכי הטיפול בתלונות.

תמכו בו/ה, דברו איתו/ה, עזרו לו/ה להתמודד. התמיכה שלכם/ן תפחית את תחושת הבידוד וחוסר- האונים שלו/ה.

עודדו אותו/ה לנקוט פעולה, לסרב למטריד, להתלונן על ההטרדה ולפנות לנציבה לטיפול בהטרדה מינית.

הזכירו לו/ה, שזו לא אשמתו/ה.

אל תקבלו את ההטרדה המינית, כ"זה טבעו של העולם", "ככה זה בחיים", "זה מה שיש". בשתיקה יש הסכמה וככל שמקרי ההטרדה המינית יטופלו ברצינות רבה יותר, כך גם ירבו הסיכויים לעצור את המטרידים מלשוב לסורם.

שוחחו ביניכם/ן על הבעיה, וייזמו שיחה קבוצתית ישירה עם המטריד על התנהגותו הבלתי-רצויה.