סגל המחלקה מקצועי ותומך. הם ליוו כל סטודנט באופן אישי ורצו בהצלחתנו באופן בלתי מתפשר

אביה קפח בן 27 מראשון לציון מגדיר עצמו חובב מוזיקה מושבע, שאוהב לנגן על גיטרות מכל הסוגים ולטייל בארץ ובחו"ל. מגיל קטן ידע שתחום העיסוק שלו יהיה קשור למחשבים, אך לא היה בטוח באיזה אופן. כמו הרבה דברים טובים שקורים בחיים, על התואר הראשון בטכנולוגיות למידה שמע ממש במקרה, ומיד ידע- זה זה!

 
אביה קפח בן 27 מראשון לציון מגדיר עצמו חובב מוזיקה מושבע, שאוהב לנגן על גיטרות מכל הסוגים ולטייל בארץ ובחו"ל. מגיל קטן ידע שתחום העיסוק שלו יהיה קשור למחשבים, אך לא היה בטוח באיזה אופן. כמו הרבה דברים טובים שקורים בחיים, על התואר הראשון בטכנולוגיות למידה שמע ממש במקרה, ומיד ידע- זה זה!
 
צילום סרטון בשנה ב' לקורס וידאו
צילום סרטון בשנה ב' לקורס וידאו
על התואר ראשון בטכנולוגיות למידה שמע אביה קפח, בן 27 מראשון-לציון במסגרת שיטוט תמים באינטרנט: "חיפשתי תואר שמשלב מחשבים עם עשייה כלשהיא, וראיתי שהמסלול של טל"מ (טכנולוגיות למידה) משלב תיכנות עם גרפיקה ועם הדרכה. מצד אחד זה היה סוג של "הימור" כי לא שמעתי על התואר לפני, אבל מצד שני מה שקראתי מאוד קרץ לי, אולי דווקא בגלל הסקרנות הגדולה והחדשנות שבתואר הזה. כבר במהלך ראיון הקבלה, חשתי שאני עושה בחירה נכונה עבורי. היום, כשאני נתקל באנשים שיש להם אוריינטציה לתחום של מחשבים ו/או הדרכה או עיצוב, אני מאד ממליץ ללמוד תואר זה במכון. גם בגלל האנשים והמרצים וגם בגלל שהמכון הטכנולוגי חולון הוא מקום שכיף ללמוד בו ולהיות בו".
 
כשהיית ילד, מה חשבת שתעשה כשתיהיה גדול?
"נראה לי שלא באמת ידעתי מה אני רוצה להיות, אבל כן היה לי ברור שזה יהיה קשור לתחום המחשבים. מגיל קטן אהבתי לשחק במחשב, לפרק ולהרכיב מחשבים, להבין מה עומד מאחורי המכונה הזאת…. חנון מחשבים אמיתי".
 
במה עסק פרויקט הגמר שלך?
פרויקט הגמר שלנו עסק בהכנה של ילדים (בגילאי 6-11) לקראת צנתור במרכז שניידר לרפואת ילדים. את הפרויקט עשיתי עם שותפתי הסופר כשרונית, רותם מאיה שהייתה אמונה, בין היתר, על תחום הגרפיקה והציורים. האתגר הגדול היה למצוא דרך שתגרום לילדים להבין מה הם עומדים לעבור בצנתור, אך מצד שני לא ליצור אינפורמציית יתר שתפחיד אותם לקראת הצנתור.
 
הצגה אחרונה לתואר- עם החברים
הצגה אחרונה לתואר- עם החברים

בסופו של דבר יצרנו ספר דיגיטלי לטאבלטים וסמארטפונים שמספר את סיפורו של ילד בשם אורי, אשר אף הוא עומד לעבור צנתור. אורי יוצא למסע החל מרגע גילוי הבעיה בלבו ועד להחלמה לאחר תהליך הצנתור. תחושת הסיפוק היא אדירה לאור העובדה שכיום משתמשים בספר בבית החולים שניידר בהכנת ילדים לצנתור. מעבר לכך אנחנו יודעים על רצון לתרגם את הספר לשפות אחרות, וייתכן שהספר יוצע לגורמים נוספים בארץ ובעולם.
מה אתה עושה כיום?
היום אני מנהל צוות ואחראי משמרת במוקד ביג של חברת איתוראן. המוקד נותן שירותי מענה טלפוני ליבואני הרכב השונים בארץ (מרצדס, אודי, טויוטה, קיה ועוד) ובנוסף נותן המוקד שירותי הכוונה בדרכים וערך מוסף ללקוחות. האתגר הגדול יותר הוא בניהול צוות, איך לוקחים נציגים ומרימים אותם לרמה הכי גבוהה שאפשר. האתגר נובע בעיקר מהמורכבות הגדולה של ניהול חבר'ה צעירים מדור הY שתמיד מחפשים אתגר, סיפוק והערכה בעבודה שלהם ולא תמיד רק כסף.

אחד הדברים הכי כיפיים בעבודה זה נסיעות מבחן על הרכבים שאנו נותנים להם שירותי תמיכה. שבוע שעבר למשל נסעתי בכמה דגמים של מרצדס ובשנה האחרונה בכלל יצא לי לנסוע ברכבי Audi שהשאירו אותי ללא מילים.
 
 
במהלך צילומים של שנה ב לקורס וידאו
במהלך צילומים של שנה ב לקורס וידאו
מה השאיפות המקצועיות שלך לעתיד? איפה אתה רואה עצמך בעוד 5 שנים?
לאחר התואר ממש, חשבתי ללכת להיות מתכנת או בונה אתרים, או בעצם כל דבר שקשור למחשבים. היום אני כבר שוקל יותר להתפתח בכיוון הניהולי, כלומר לנהל מחלקה או חברה קטנה בהמשך הדרך. גיליתי שאני מאוד אוהב אינטראקציה עם אנשים, לפתח אותם ולקדם אותם, וגם אני בעצמי לומד המון לחיים מהאנשים שנמצאים בתחום אחריותי. אני חושב שהקורסים השונים של התואר ביניהם פסיכולוגיה, סוציולוגיה, ניהול מו"מ, תרבות ארגונית ועוד, תרמו לי רבות וסייעו לי להתפתח בנושא הזה במודע ושלא במודע.
 
למי אתה רוצה להודות באופן מיוחד?

"אני רוצה להודות קודם כל לחברים שלי ללימודים. בתקופת הלימודים היינו ממש כמו משפחה, נמצאים אחד אצל השני, מכירים ברמה הבינאישית וגם נמצאים שם ברגעים יותר קשים ושוחקים בתואר. אני רוצה גם להודות לסגל, אני חושב שמעטים המקומות בהם הסגל מלווה אותך בצורה אישית, קשוב, תומך, רוצה בהצלחה של הסטודנט באופן בלתי מתפשר. וכמובן, אי אפשר בלי ירדנה סנקר, המזכירה של המחלקה שהייתה שם תמיד כדי לעזור לנו בכל דבר".

 
אביה קפח. במהלך התואר קיבל פעמיים תעודת מצטיין דקאן
אביה קפח. במהלך התואר קיבל פעמיים תעודת מצטיין דקאן

איך הרגשת לקראת טקס הענקת התארים?
"תחושות מעורבות. מצד אחד אני מאוד שמח לקבל את התואר ומצד שני בעיניי זאת רק התחלה של תהליך. אני מעוניין להמשיך לתואר שני ולמצוא עבודה משמעותית הקשורה לתואר. המשפחה שלי תלווה אותי לטקס, תמיד כיף לגרום להורים קצת נחת רוח. אני מאחל לכל מי שקיבל את התואר שיביא לידי ביטוי את הכישורים שלו במקום העבודה באמצעות הכלים שהוא רכש בתואר, והיו המון כאלה.

 
סיפורי בוגרים נוספים
 
פורסם: 01/06/2015
 
קריאה נוספת