נפרדים מפרופ' מיכאלה (מיקי) רונן ז"ל 1951-2019

פרופ׳ מיכאלה (מיקי) רונן, דיקאנית ומייסדת הפקולטה לטכנולוגיות למידה ב-HIT, הלכה לעולמה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.

 

צילום: סיון פרג'

פרופ׳ מיכאלה (מיקי) רונן, דיקאנית ומייסדת הפקולטה לטכנולוגיות למידה ב-HIT, הלכה לעולמה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.

 

פרופ' רונן היתה מעמודי התווך של תחום טכנולוגיות הלמידה בישראל. היא הכשירה וחינכה מאות סטודנטים, מורים ואנשי מקצוע שנמצאים בעמדות מפתח בתעשייה ובאקדמיה.

הפקולטה לטכונלוגיות למידה והמכון הטכנולוגי כולו כואבים את לכתה של אישה מיוחדת במינה ומובילת דרך בתחומה.

 

פרופ' אדוארד יעקובוב, נשיא HIT:

היכרתי את מיקי לפני 25 שנה, כאשר הצטרפתי למכון. זכור לי במיוחד מפגש משותף שהתקיים במל"ג שבו הצליחה מיקי לחולל מספר מהפכות בבת אחת. היא הציעה תוכנית חלוצית שנחשבת עד היום לפורצת דרך וכמעט יחידה מסוגה בארץ ובעולם בתחום טכנולוגיות למידה. למעשה, המונח "טכנולוגיות למידה" הוא המצאה שלה.

התוכנית קיבלה את כל אישורי המל"ג, דבר שאינו מובן מאליו כלל, ובכך היא הצליחה לעשות יש מאין והקדימה את זמנה בהרבה מובנים. היא קיבלה אישורים להקמת מחלקה ומאוחר יותר פקולטה לתפארת שהפכה לאחת מספינות הדגל של המכון. בזכות הפקולטה לטל"מ המכון זוכה מזה שנים להוות במה מרכזית בתחום ומושך לכאן תעשיות ואנשים מובילים מתחומים שונים.

אפשר לומר שמיקי הייתה האמא והאבא של כל הסטודנטים וחברי הסגל בפקולטה. היא דאגה לכולם כאחד ולכן זכתה להערכה רבה וגבוהה מכולם. פגישות העבודה שלי עמה היו קצרות ברובן, כי היא הגיעה תמיד לשוחח בנושאים ענייניים שנמצא להם פיתרון מהיר בזכות העובדה שהייתה לנו חשיבה דומה וראינו עין בעין.

לפני כחודש ביקרתי בביתה. זה היה ביקור קשה כי שנינו ידענו שמדובר בביקור פרידה. במשך 45 דקות שוחחנו על נושאי המכון בהתרגשות רבה שנבעה מההבנה שזהו ביקור אחרון.
איבדנו אישיות מעולה, בעלת חזון ורצון לקדם את נושא החינוך בעולם המודרני.

עוד ידובר רבות על מיקי ועל תרומתה האדירה למכון, לאקדמיה ולחינוך בכלל.

יהיה זכרה ברוך.

 

 

אורן בן אהרון:

מיקי,
בתקופה האחרונה חשבתי רבות על היום הזה וחששתי מאוד מבואו, ואז נזכרתי ביום בו הכרנו.
זהו סיפור שמתחיל לפני 15 שנים…כאשר חיפשתי רבות מה ללמוד לתואר הראשון וכך יצא שהגעתי למשרדה של מיקי.
סליחה?, שאלתי בקול חושש – אני אמור להגיע לפגישה בקשר לתוכנית חדשה…אולי את יודעת איפה זה? אני זוכר היטב כיצד מיקי הרימה את ראשה מהמחשב, הסתכלה עלי במבט בוחן, מבט כמו שרק מיקי ידעה לתת ואמרה נחרצות – בוא שב. וכך מצאתי עצמי בשיחה מתעמקת שנמשכה שעתיים, אולי יותר.

בדרך הבייתה עטפה אותי תחושה מוזרה אך שלווה – מצד אחד לא היה לי מושג מה אני עתיד ללמוד בתואר החדש הזה, ומנגד דבר אחד היה לי ברור – אצל מיקי, אמרתי לעצמי – אני רוצה ללמוד!

ומאותו רגע לא הפסקתי ללמוד ממנה כאשר התחנות מתחלפות: מסטודנט, לבוגר, לתואר שני, למַרְצֶה בפקולטה, לקולגה, לאדם קרוב… ובכל התחנות היא אותה מיקי כמו ביום הראשון שהכרנו: מקצוענית בלתי מתפשרת לצד דיבור בגובה העיניים, דאגה ואכפתיות.

מיקי, 
תודה לך שנפלה בחלקי הזכות להתלוות וללוות אותך כל השנים בין כל התחנות והנושאים, המקצועיים והאישיים.
היית בשבילי "אמא אקדמית", את תחסרי לי מאוד.

מבטיח שנמשיך את מפעלך העצום בפיתוח הפקולטה בדרכך וברוחך.

אסיים כפי שמיקי הייתה נוהגת לומר, במילה אחת קטנה שאומרת הכל – חיבוק.

 

 

ד"ר חגית מישר-טל:

כשאומרים טכנולוגיות למידה אומרים מיקירונן.
בעלת החזון, המעוף והתעוזה לחשוב מעבר לכאן ולעכשיו ולראות את העתיד.
ומצד שני, בעלת היכולת לממש חזון זה לכדי מציאות. כל כך מחוברת לקרקע וכל כך מעשית.
היה בך את היכולת לראות את התמונה הכוללת ומצד שני להיכנס לפרטים הקטנים. "לראות פיקסלים" כפי שקראת לזה.
הצלחת להקים בשתי ידיים מחלקה לתפארת, ולאחר מכן פקולטה, בתחום שלא היה קיים לפני כן.
הקמת דור המשך בפקולטה, שמדבר את השפה הכל כך מיוחדת שלך וכל כך מחובר לחזון שלך ולדרך שלך.
השארת בידינו את "הבייבי שלך" ואני מעזה לדבר בשם כל הצוות ולומר שאנו חשים אחריות עצומה ושליחות להמשיך את המפעל הכל כך מרשים שהקמת.
ובנימה יותר אישית,

התמזל מזלי לצבור הרבה מאד "שעות מיקי" בשנים האחרונות. היית "המלווה הטלפונית" שלי בנסיעות מטבעון לחולון ובחזרה. היו לנו נסיעות משותפות רבות לאורך כביש 6 ובחו"ל- עם אראלה… דיברנו על כל נושא, מקצועי ואישי כאחד. היתה לך את היכולת המופלאה ליצור קירבה ופתיחות שאפילו אני, שלא ידועה כאדם פתוח מדי, חשפתי את נבכי נפשי בפניך.
חוכמת החיים שלך, ההומור השופע, האומץ לומר את הדברים כהוויתם, אך גם להיות קשובה, פתוחה לביקורת ונכונה לשנות את דעתך בהתאם לקריאת מפת המציאות, כל אלה היו מבחינתי שיעור לחיים.
נוחי על משכבך אישה יקרה ואהובה.
נרך יבער בליבי לעד.

 

 

רותם ישראל פישלזון:
מיקי,
נפגשנו לראשונה לפני למעלה מעשור, ביום פתוח של הפקולטה, על המדרגות בבניין 3. שאלת על החלומות והשאיפות שלי ולאחר שיחה קצרה כבר קבעת בנחרצות ״את משלנו״. ואני שנרשמתי למחרת ללימודים, מהר מאוד הרגשתי כבר חלק מהמחלקה הקטנה, המקצועית ופורצת הדרך שהקמת, אשר הפכה עבורי לבית. ליווית והנחית אותי לאורך כל הדרך, בתואר הראשון והשני ולקראת הדוקטורט. היית שם בצמתים האישיים והמקצועיים ותמיד ידעת לכוון ולקחת אותי הכי גבוה שרק אפשר. לא ויתרת לי על אף פיקסל, פסיק או נקודה. למדתי ממך כל יום משהו חדש.
זכיתי לעבוד בצמוד אליך, להפיץ את משנתך ברחבי הארץ ולהגשים הרבה חלומות משותפים.
דיברנו על הכל בלי מסננים עד אשר הבנו זו את זו גם בלי מילים. וגם כשבאתי להיפרד, נפרדנו בדרכך, את מצידך נתת לי משימות לשנים הקרובות ואילו אני, שהבנתי שלא תהיי שם עוד, רק רציתי להגניב עוד חיבוק ובכיתי מבפנים.
מיקי, השארת אצלי חלל עצום אבל זרעת בי את עולמך ואני מבטיחה שהוא ימשיך לפרוח. אוהבת, מעריכה וכבר מאוד מאוד מתגעגעת.
 

 

ד"ר דן כהן וקס:

מיקי יקרה,

אני בוחר לשתף עם הקהל… ועם העולם… רגע אחד.
רגע אחד מתוך אלפי רגעים שביליתי ועבדתי עם אומנית
אני רוצה לספר לכם על אומנית שהייתה מדמיינת ומציירת מציאות עם מכחול קסם.

רוצה לשתף ברגע טיפוסי שאת ואני מחכים לטיסה ואת מנצלת את הזמן את תום:
מנצלת את הזמן בכדי לצייר מציאות.
אני נאבק להבין את רעיונותיך, לוקח מפית נייר של בית הקפה, מקשיב ומנסה לשרבט רעיון לתוך סכמה שנועדה לשנות מציאות, מפית נייר שתתלה באמצעות מגנט על דלת המקרר ושעוד תמומש.
תמומש לטכנולוגיה מורכבת ומלאת ניגודיות…כזאת שמתעקשת (ממש כמוך) להשאיר את המורה: האדם במרכז.

ציירת עולמות יצרת מציאות.
מציאות של עולם למידה והדרכה רווי ונתמך טכנולוגיה.
עבדת קשה ואני חושב שנהנית מכל רגע, בעצם נהנינו מכל רגע!

אני, דן גדול (כמו שנהגת לקרוא לי), נפרד ממך ונשאר כאן, דואג כמו תמיד
ועכשיו, נוחי על משכבך בשלום מיקי אהובה.

 

 

פרופ' גילה קורץ בכנס Shaping the Future באוניברסיטת תל-אביב ב 18.9:
ביום שישי האחרון נפרדנו מפרופ' מיכאלה רונן מייסדת ודיקנית הפקולטה לטכנולוגיות למידה ב-HIT, מיקי בשבילנו.
טרז'ר היט, סדר תניירת, qrace, אחד נגד מאה – כל אלה זו מיקי המציאה.
משחוק, למידה שיתופית, הערכה חלופית, PBL – אלה מונחים שהיו לחם חוקינו בפקולטה לטכנולוגיות למידה ועוד הרבה לפני שאחרים חשבו על כך.
המורשת של מיקי בעיני היא: מצוינות ללא פשרות.
אני פונה אליכם: בואו נפנה פינה בלב לאמר לה תודה על כל מה שעשתה עבורנו ביתוח תחום טכנולוגיות הלמידה. נצטער על הליכתה מאתנו בטרם עת ואני אוסיף ואומר שאותי היא עזבה מוקדם מדי.

 

 


 

ההלוויה התקיימה ביום שני 16.9.19
בבית העלמין האלטרנטיבי ״מנוחת עולם״, שיכון ותיקים, נתניה

 


 

 

פורסם: 15/09/2019 

קריאה נוספת