המאמר, אשר עוסק בסקרי הוראה, נכתב יחד עם דר' אייל פאר מאוניברסיטת בר-אילן, ופרופ' אלישע באב"ד מהאוניברסיטה העברית. המחקר הינו המקיף ביותר שנעשה עד כה בנושא של עמדות מרצים כלפי סקרי ההוראה.
ד"ר המר: הקהילה המדעית (בעיקר פסיכולוגים שעוסקים בפסיכומטריקה) טוענת שסקר ההוראה הוא כלי מאוד מהימן ותקף שנותן תמונה מצוינת על איכות ההוראה. כפועל יוצא, סקרי ההוראה הפכו להיות הכלי המרכזי להערכת איכות ההוראה, כלי בו משתמשים רוב המוסדות להשכלה גבוהה בעולם. עם זאת, במשך 4 עשורים האחרונים, מרצים מתחומי דעת שונים חוזרים וכותבים מאמרי-דעה בעיתונות הכוללים ביקורת נוקבת על סקרי ההוראה.
הפסיכומטריקנים הנ"ל מאמינים שהטענות הללו שגויות, הם מוכיחים זאת באותות ומופתים, ומכנים את הטענות ההלו של המרצים בשם 'מיתוסים'.
אנחנו, במחקר שלנו, אומרים שבלי קשר לכך אם הטענות ההלו שגויות או לא, חשוב לדעת איך מרצים מתייחסים לסקרי ההוראה, כיוון שהמטרה המרכזית של הסקרים היא לתת למרצים משוב והערות לשימור/שיפור ההוראה, ומרצים שמאמינים שהמידע בסקרים הללו מסולף, לא יגלו עניין במשובים לשיפור (אגב, מספר מרצים כתבו לנו, בתגובה לשאלון שהפצנו, שהם לא טורחים כלל לקרוא את משובי הסטודנטים).
במחקר, העברנו שאלון עמדות (בסיוע המרכזים לקידום הוראה במוסדות לחינוך גבוה בארץ). שיעור ההיענות היה ממש גבוה (2241 מרצים, מ 24 מוסדות להשכלה גבוהה).
א. למרות שמרצים רבים מאמינים שאכן, יש בסקרי ההוראה הטיות שיטתיות, יותר מחצית מהמרצים נותנים אמון בסקרי ההוראה. הם מעידים על כך ש:
ב. כשליש מחברי הסגל לא נותנים אמון בסקרים. הדירוגים שהם נותנים לעצמם גבוה מהדירוג הטיפוסי שסטודנטים נותנים להם, כלומר כשליש מהסקרים מרגישים מקופחים, וסבורים שיש בסקרים הערכת-חסר לאיכות ההוראה שלהם. בקרב המרצים הללו, יש באופן טבעי, אמונה רבה יותר ב'מיתוסים', חוסר נכונות להשתמש במשובי הסטודנטים לשיפור ההוראה, והתמרמרות על כך שנעשה בסקרים הללו שימוש לצרכי קידום בדרגה.
לממצאים של המחקר שלנו יש השלכות יישומיות.
בין השאר אנחנו ממליצים להנהלות של מוסדות להשכלה גבוהה לגוון את דרכי ההערכה של איכות ההוראה, ולאפשר למרצים שמרגישים מקופחים בסקרים (כשליש מהמרצים) לקבל הערכות ממקורות אלטרנטיביים – למשל מומחים של המרכזים לקידום הוראה. כמו כן אנחנו ממליצים להקשיב ל 10% מהמרצים שתחושת הקיפוח שלהם היא קיצונית. המרצים הללו הם מאוד ממורמרים וקרוב לוודאי יש אצלם דמורליזציה כבדה שלא בריאה לאקלים הארגוני.
ההמלצות שלנו מופיעות בעמוד האחרון של המאמר (בסעיף Implications for practice).
