פרופ' יעקובוב: "השנה הזו שונה מאוד מהשנים הקודמות. לפני ארבע-חמש שנים עברנו את משבר הקורונה, ולפני שהספקנו להתאושש פרצה מלחמת השבעה באוקטובר. המלחמה השאירה טראומה קשה והשפיעה מאוד על מצב הרוח בחברה. באותה העת, הופיע ChatGPT ושינה את הנוף לגמרי. בתוך המציאות הזו, כמעט כל האוניברסיטאות בארץ מדווחות על ירידה במספר הסטודנטים הנרשמים ללימודים. לעומתן, אנחנו במכון, רואים גידול מתמיד, במיוחד בפקולטה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה – בארבע השנים האחרונות קפצנו מאלף סטודנטים ליותר מאלף וחמש מאות.
אין זה סוד שיש ירידה עולמית בביקוש ללימודים במדעי המחשב. בד בבד, אנחנו רואים עלייה משמעותית בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה ובהנדסת תעשייה וניהול טכנולוגיה. האתגר שלנו הוא לא לפגוע בבית הספר למדעי מחשב, אך גם לספק רמה גבוהה בשתי הפקולטות ההנדסיות. זה אתגר שלא התמודדנו איתו בעשר השנים האחרונות."
פרופ' יעקובוב: "מערכת ההשכלה הגבוהה קיימת כבר אלפי שנים, והיא אכן מסורתית – הרצאות, תרגילים, בחינות. אבל המכון מוביל היום שינוי תפיסתי. אנחנו אומרים שאנחנו רוצים יותר יצירתיות. למה הכוונה? אם פעם עודדו תלמידים לחשוב 'בתוך הקופסה' ואז הבינו שאי אפשר להיות יצירתיים כשיש מגבלה של קופסה וסברו לאחר מכן, שכדי להצליח צריך לחשוב 'מחוץ לקופסה', הרי שאנו, במכון, חושבים שצריכים לחשוב בלי קופסה כלל, וזה משפיע על אופן ההוראה. אנחנו מעבירים לא רק ידע תאורטי או פרקטי, אלא מציידים את הסטודנטיות והסטודנטים שלנו בארגז כלים אישי, כדי שיוכלו להגשים את עצמם וגם להיענות לאתגרי שוק העבודה.
זו הגישה החדשה שלנו. במקום ללמד נוסחאות בלבד, אנחנו מלמדים לפתור בעיות אמיתיות. נוסף על כך, אנחנו מחזקים את הקשר עם התעשייה. החלום האישי שלי הוא שהאקדמיה והתעשייה יעבדו באותו קמפוס.
בעניין הזה אני מקיים כבר פגישות רציניות בנושא Internship – התמחות תוך כדי התנסות מעשית. אנחנו חולמים שרוב הסטודנטים שלנו יעשו בשנה האחרונה ללימודיהם פרויקטים אמיתיים, מעשיים, בתוך התעשייה."
פרופ' יעקובוב: "אני רוצה שכל סטודנט יצא עם פורטפוליו של פרויקטים, שיכלול שני פרויקטים מעשיים לפחות. זה יאפשר לו לומר למעסיק החדש שלו: 'ביקשת ניסיון? זה הניסיון שלי.' בדרך זו הם יפתרו צרכים אמיתיים של התעשייה, במקומות אמיתיים."
פרופ' יעקובוב: "בעוד עשור, אני חושב שיגיע הזמן שהמדינה תייחד מספר מוסדות שיעסקו במקצועות ה־STEM – מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה, כדי לאפשר להם לשרת טוב יותר את התעשייה, את מערכת הביטחון ואת החברה הישראלית. זה גם מנוע אדיר לצמיחה ולשיקום המדינה אחרי המלחמה.
אני מחפש פרטנרים כמו מכללת אפקה ועוד, להקים קונסורציום של שניים-שלושה מוסדות. המטרה היא שהסגל האקדמי שעוסק בהוראה יהיה בעצמו בחזית אקדמית, מדעית, תעשייתית וטכנולוגית. כדי לעשות זאת, צריכים להוריד את עומס ההוראה ולאפשר לאנשים להיות מעורבים במחקר, וגם את זה אני מבקש לקדם."
פרופ' יעקובוב: "אני מאוד שמח שהגענו למצב, שבו שליש מחברי הסגל האקדמי שלנו הם פרופסורים. בניתי לעצמי רשימה של למעלה מ־20 איש, שבתוך שנתיים יקבלו פרופסורה. יש ביניהם גברים ונשים שעובדים במכון וזוכים באופן סדרתי למענקים. "התשובה לשאלה 'מהי הסיבה לבחור דווקא בנו, היא שאנחנו נותנים להם פלטפורמה לא רק ללמד או לעסוק במחקר, אלא גם רואים כל אחד כאישיות מובילה. חשוב לנו שהם ירגישו שזה הבית. כאן, בשונה ממוסדות אחרים, יש שיח ישיר, יש שיתוף פעולה ויש אפשרות לעסוק בפרויקטים מולטי-דיסציפלינריים. כמו כן, האוניברסיטאות דורשות שחבר סגל יהיה מועסק בכל מאת האחוזים רק על ידן. אנחנו מעודדים אותם להיות מעורבים בפרויקטים בתעשייה. אני אוהב כשחבר סגל אומר: 'אני פה במשרה מלאה, ואני בחצי משרה בתעשייה. זה מעולה: הוא מביא משם ידע, שאלות ואתגרים אל הכיתה."
פרופ' יעקובוב: "לפני הכול, AI של היום, ChatGPT, זה לחלוטין מתמטיקה. מאחורי כל הבינה המלאכותית עומדים מתמטיקה, סטטיסטיקה, ותהליכים סטוכסטיים, המתפתחים לאורך זמן באופן אקראי או הסתברותי. אני הגעתי למתמטיקה דרך AI כבר לפני עשרות שנים.
כדאי לזכור דבר אחד חשוב מאוד: לפחות עד היום, הבינה המלאכותית אינה יודעת לחשוב כמו בינה אנושית. ולכן, תפקידו של המורה למתמטיקה הוא ללמד לחשוב! נוסחאות הן רק כלי. העיקר – לדעת לחשוב. לחשוב באופן יצירתי, בלי קופסה."
פרופ' יעקובוב: "כשהתחלתי את דרכי בטכניון, ראיתי מאמר של חמישים עמודים שנכתב על ידי מתמטיקאי צרפתי דגול. חמישים עמודים של נוסחאות, כמעט ללא טקסט. שלושה אנשים – אחד מאוקראינה, אחד מהטכניון ואנוכי – החלטנו לשכלל את זה. כולם צחקו עלינו בהתחלה. בתוך ארבעה חודשים, פיתחנו כלי בחשיבה יצירתית שנתן הוכחה שנכתבה על חצי עמוד בלבד, למשפט שדרש חמישים עמודים."
פרופ' יעקובוב: "אני לא מפחד שהסטודנטים ישתמשו ב־AI כי אני והקולגות שלי יודעים לשאול שאלה ש־AI לא נותן לה פתרון. שאלה שבודקת לא אם אדם זוכר, אלא האם הוא יודע לחשוב.
כשאנחנו שואלים במבחן שאלות שבודקות את אופן החשיבה, ה־AI לא יפריע לנו. כשאנחנו נותנים שיעורי בית ורוצים לפתח את החשיבה, אז AI יעזור לסטודנט.
זו אחת הסיבות, שלאחרונה הקמנו במכון מרכז שיעסוק במחקר של בינה מלאכותית אחראית, Responsible AI – כדי שנדע היכן הגבול. כי הרי ChatGPT עובד על בסיס סטטיסטי, על למידה. הוא לא נותן תמיד תשובה מדויקת. הוא לא יודע לחשוב קדימה."
פרופ' יעקובוב: AI" מאיים רק על מי שרוצה לשנן את החומר. על אנשים שחושבים ומלמדים איך לחשוב, הוא לא מאיים. אנשים שעוסקים בעבודה יצירתית נהנים מהתהליך, לא רק מהתוצאה. מי שכותב סימפוניה, מי שמפתח משחקים – זה תענוג.
AI זה כמו שלב באבולוציה של האנושות. חשוב שלא נהפוך להיות עבדים שלו. אנחנו צריכים לדעת לאלף את AI כמו שמאלפים כלב או חתול, אבל לא להחליף את הדברים שהיצירה שלהם גורמת לנו עונג."
פרופ' יעקובוב: [מחייך] "בחדרי יש לוח ענק מלא בנוסחאות. אני מתמטיקאי בנשמתי. אני אוהב מתמטיקה. במתמטיקה צריכים טיפה שקט, ראש חושב, ולפעמים עט ונייר. אבל לימדתי את עצמי בלי עט ונייר – כשאני יושב בישיבות, לפעמים יש לי שאלה מתמטית ואני אוהב לחשוב עליה. הניסיון כפרופסור למתמטיקה עוזר לי בתפקידי כנשיא. מתמטיקה זה לדעת לחשוב, לדעת להסתכל קדימה, לדעת לעשות הערכה – מה ריאלי ומה פחות. אבל גם לא לפחד להציע משהו ריאלי פחות ולהבין איך, באמצעות חשיבה משותפת, לא רק שלי אלא גם עם חברי ההנהלה, דקנים, חברי סגל והסטודנטים – להגיע ליעד."
פרופ' יעקובוב: "היו לא מעט החלטות כאלו. כשנכנסתי לתפקיד הנשיא, המכון עבר תקופה ניהולית מאתגרת מאוד, שגרמה לנו להיות בעין הסערה במשך זמן לא מועט.
החלטתי לבוא באופן אישי למוסדות המנהלים את האקדמיה בארץ, ולבקש מהם להימנע מנקיטת צעדים חמורים כדי לא לפגוע בסטודנטים, שאותם אני רואה כילדיי לכל דבר. ביקשתי תקופת חסד כדי לתקן את הדרוש והבטחתי להם שאם לא אעמוד בה – הם יהיו רשאים לפעול כראות עיניהם. זו לא הייתה החלטה פשוטה. הם לא הכירו אותי, לא ידעו אם אוכל לעמוד בהתחייבותי או לא. הייתי צריך גם לשאול את עצמי בכנות האם אהיה מסוגל לעשות זאת, כי פה מדובר בעתיד של אלפי סטודנטים. תודה לאל, הצלחנו במשימה הזו.
ההחלטה השנייה הייתה פרויקט המעונות. במשך 18-17 שנים, אף אחד לא האמין שנוכל לבצע את הפרויקט המורכב הזה. היום יש לנו גם מעונות, גם חניון, גם פארק יפה. הקמפוס שוקק חיים."
פרופ' יעקובוב: "חשוב לי מאוד, כנשיא, לשבת עם כל חבר וחברת סגל אקדמי אחד על אחד לפחות פעם בשנה ולשאול את אותה השאלה: 'איפה את/ה רוצה להיות בעוד חמש שנים? מה החזון?'
התשובה, ברוב המקרים, היא 'וואי, שאלה קשה'. ואז אני מציע להם לגשת לזה ולפתוח את זה יחד, כי כשבונים ביחד יודעים להצביע על מה שמפריע, מה צריך להוסיף, מה כדאי לשנות. במפגשים הללו אני גם יכול לזהות את אלה שיש להם שאיפות, חלומות, רצונות והתפקיד שלי הוא לעודד אותם ולתת להם כלים להתפתח ברמה האישית.
זו תרבות ארגונית שרואה את הפרט. שרואה כל אחד ואחת, ומנסה לשרת אותם לקידום האישי שלהם. ואני יודע בוודאות שזה שונה במקומות אחרים."
פרופ' יעקובוב: "אני מאמין שבורא העולם פיזר את החוכמה באופן שווה בכל רחבי העולם. אני יודע שלגדול בפריפריה זה לא אותו דבר כמו לגדול במרכז, חוויתי זאת על בשרי. יחד עם זאת, אני יודע שלמי שרוצה באמת – יש אפשרות.
לאחרונה, הייתי בפגישה עם בכירים מעיריית נהרייה. הם השקיעו סכום כסף גדול במטרה להקים אזור תעשיית היי־טק בעיר. שאלתי: 'מי יעבוד כאן? מי יבוא מהמרכז לעבוד בנהרייה?' הפתרון שלנו, הוא להשקיע בעובדים העתידיים המתגוררים שם. באנו אליהם ואמרנו: 'אנחנו רוצים לעזור לכם בהכשרת האוכלוסייה המקומית שלכם ולאפשר לה ללמוד ב־HIT כאן, אצלכם בנהרייה.' קיימנו דיון ובנינו תוכנית והתוצאה היא שאנו פותחים שם תוכנית מצוינות לנוער. הדגשתי בפניהם שאני רוצה רק לעזור להם להקים את הסניף, אבל ברגע שהוא יעבוד – זה המוסד שלהם."
פרופ' יעקובוב: "כבר עשרות שנים שאני שומע שיש ירידה, ירידה, ירידה. האמת היא שהאקדמיה לא יכולה להצליח בלי בתי הספר, בלי מערכת החינוך. יש שתי בעיות קשות: האחת, שאין מספיק מורים טובים לחמש יחידות לימוד במתמטיקה. הדגש על המילה 'טובים'; השנייה, שאין מספיק מורים לפיזיקה. מה שהכי ברור לי לא רק השנה, אלא בכל שנה, אך ביתר שאת עתה, זה שאנחנו חייבים להשקיע בעתיד, בילדים שלנו. במקום להתווכח ולהתפלג יש לנו מטרת על: להשקיע בעתיד הילדים שלנו."
