כאישה הנמצאת בעולם מדעי /אקדמי שנחשב גברי, אומרת ד"ר בוטמן כי תקרת הזכוכית לנשים בתחום הזה קיימת והיא די עבה. "אני בטוחה שהשיחה שאנו מנהלות עכשיו תיראה מגוחכת בעוד מאה שנה", היא אומרת "אולם נכון לרגע זה העובדות הן די עצובות. "באופן אישי אני יכולה להעיד על עצמי שכל השנים אהבתי את התחום. היה לי ברור מאז ומעולם שבתיכון אלמד מתמטיקה ומחשבים".
לדברי ד"ר בוטמן הבעיה טמונה בחינוך. בנות מוסללות באופן אוטומטי למקצועות ההומאניים ובנים- לריאליים. זה עדיין קורה. ולכן השינוי חייב לבוא מלמטה. צריך לעשות אפליה מתקנת. "השאלה היא האם אנו בכלל מעודדים למידה אצל בנות. עוד לפני שנשאל איזה מקצועות הן תלמדנה צריך לבדוק האם הן עושות את אותו מספר היחידות בבגרות או עדיין התפיסה התת מודעת היא שאשה למטבח והגבר ללימודים. "המסרים עוברים באופן תת הכרתי" היא אומרת "ולכן עלינו לשים לב כשאנחנו מדברים עם בנות צעירות לכך, שלא יהיה הבדל במסרים הללו ביניהן לבין הבנים. הייתי רוצה לראות את הצבא מגייס יותר ויותר בוגרות של מגמות פיזיקה וכימיה ומנתב בנות לתחום הסייבר. לדבריה על משרד החינוך לעודד ולתת תמריצים לבתי ספר שמעודדים בנות ללמוד במגמות ריאליות בתיכון. זו בהחלט תקרת זכוכית שעלינו עדיין לשבור", מסכמת ד"ר בוטמן.
אני בטוחה שהשיחה שאנו מנהלות עכשיו תיראה מגוחכת בעוד מאה שנה, אולם נכון לרגע זה העובדות הן די עצובות.
חשיבותה של התוכנית היא שהיא מלמדת את הבנות שניתן לפתור בעיות מהחיים בעזרת תכנות, הן עושות את זה כמשחק והן נוכחות לדעת שהן מסוגלות לעשות את זה", אומרת אורנה קופלוביץ. הילדות מטמיעות את המסר "את יכולה לעשות את זה"."אני מאמינה בתהליך, הוא אומנם ארוך טווח ומצריך התמדה וסבלנות", מסכמת עו"ד קופלוביץ "יש כאן שני מימדים, הראשון הוא התוצאות המספריות, שאנחנו מקווים שיראו בפועל בתוך כעשור, והשני, קורה כבר עכשיו מול עיננו, ומתייחס לתחושת מסוגלות, להבנה בחשיבות של למידת מדעי המחשב, בכלים והמיומנויות שהמדריכות רוכשות למנהיגות ועמידה מול קהל, בתחושת השליחות שממנה הן פועלות ועוד. יצרנו שותפות נפלאה עם עמותת אליס קוד, שכל שלב במערכת יוצא ממנה נשכר כבר עתה ויש לך ערך מוסף רב לכל המשתתפות".
