ישראל היא אחת המדינות הצפופות במערב, ואוכלוסייתה גדלה בקצב מהיר. המשמעות ברורה: הביקוש לשטחי קבורה רק ילך ויגבר. הערכות של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מצביעות על כך שעד אמצע שנות ה-60 של המאה תזדקק ישראל לאלפי דונמים נוספים לצורכי קבורה, ועד שנת 2100 מדובר בתוספת שעשויה להגיע לסדר גודל של עיר שלמה. כל דונם כזה נגרע משטחים פתוחים, מבתי גידול טבעיים וממשאב הקרקע ההולך ומתמעט.
מעבר לשאלת השטח, הקבורה המודרנית היא תעשייה עתירת משאבים: בטון, פלדה, שיש, עץ ואנרגיה בכמויות אדירות. גם הפתרונות החדשים שאומצו בישראל, דוגמת קבורה רוויה במבנים רב-קומתיים, מקלים על מצוקת הקרקע אך עדיין נשענים על בנייה כבדה ומזהמת. ובמדינות שבהן נהוגה שריפת גופות, התהליך עצמו כרוך בפליטת גזי חממה ומזהמים.
כאן נכנס לתמונה Blue Rest – פתרון שפיתח אליאסי במסגרת עבודת המחקר האישית שלו. הרעיון: מבנים מודולריים תת-ימיים המתפקדים כשוניות מלאכותיות, ובתוכם משולבים תאי קבורה. שוניות מלאכותיות הן טכנולוגיה מוכרת ומיושמת ברחבי העולם לשיקום מערכות אקולוגיות ימיות – והחידוש של אליאסי הוא בחיבור שלהן לעולם הקבורה והזיכרון.
בניגוד לפיזור אפר בים, שאינו מותיר סימן, Blue Rest מציע מקום פיזי, קבוע ומסומן. עם השנים צפויים המבנים להתאכלס באלמוגים, דגים ובעלי חיים ימיים נוספים, כך שאתר הקבורה עצמו הופך לבית גידול פעיל ומתחדש. במקום מצבה דוממת – מערכת חיה.
ניצני הרעיון נבטו לפני יותר מעשור, בעקבות סיור שערך אליאסי בבתי עלמין ברחבי הארץ. המפגש עם משטחי הבטון והשיש האינסופיים, הוא מספר, עורר בו אי-נוחות עמוקה ושאלות על היחס שלנו למוות, לזיכרון ולמשאבים שאנו מותירים אחרינו. המסקנה האישית שגיבש הייתה שהוא היה רוצה שנוכחותו לאחר המוות תתרום למארג החיים- ולא תסתכם בתפיסת עוד חלקת קרקע.
מנקודת המבט הזו, הפרויקט אינו רק מענה הנדסי למחסור בקרקע אלא הצעה לחשיבה מחודשת על עצם מושג הקבורה: מעבר מ"ערי מתים" סטטיות וצפופות אל מרחב תת-ימי דינמי, שבו המוות משתלב מחדש במעגל החיים ומייצר ערך אקולוגי במקום לצרוך משאבים.
אליאסי מציע לדמיין גם את חוויית האבל מחדש. במקום עלייה לקבר בין שורות של אבן, בני משפחה יוכלו להגיע אל חוף הים, לעמוד מול האופק בידיעה שמתחת לפני המים מתקיימת מערכת חיים שלמה – או לצלול ולשנרקל אל האתר עצמו.
את החוויה הזו הוא מתאר כמדיטטיבית וקרובה לטבע, שונה בתכלית מהביקור המסורתי בבית העלמין. הזיכרון, לשיטתו, אינו חייב להיות מקובע באבן; הוא יכול לשכון במקום חי, משתנה ומתפתח.
Blue Rest נמצא כיום בשלב המחקר והפיתוח, והוא מעלה באופן טבעי שאלות של הלכה ודת, רגולציה, נגישות רגשית ותרבות. אליאסי מודע להן היטב, אך משוכנע שבעולם המתמודד עם משבר אקלים, קריסת מערכות אקולוגיות ומחסור מחריף בקרקע – מה שנשמע היום כחזון ספקולטיבי עשוי להפוך מחר לצורך של ממש. הפרויקט כבר מעורר עניין ראשוני בקרב חוקרים וגורמים בינלאומיים, והשאיפה היא לקדמו משלב הרעיון אל פיילוט מעשי.
בטבע, מזכיר אליאסי, אין באמת סוף – רק מעבר של חומר מצורה אחת לאחרת.
Blue Rest מבקש להחזיר גם את הקבורה האנושית אל ההיגיון הזה: לא עוד נטל על הסביבה, אלא שיבה אל מעגל החיים.
