על גבי הגל-עד מונצחים רס"ם יאיר כץ, שנפל במלחמת חרבות ברזל; רס"ם לירן אלמוסנינו, שנהרג בהגנה על קיבוץ חולית ב-7 באוקטובר; עדן דוד משה, סביון חן קיפר ודניאל וולדמן, שנרצחו בטבח 7 באוקטובר; וכן רס"ל ברק מדמון, רס"ן עמי וייס ורס"ן אליאב גלמן, שנפלו במלחמות ישראל.
הגל-עד מוצב בשביל הראשי של המכון, כך שכל מי שנכנס לקמפוס חולף על פניו. הוא עוצב בדמות גזע עץ כרות, שבחלקו העליון מוצבת מראה המשקפת את השמיים. בתוך הגזע משולב מסך המקרין את שמות הנופלים, סיפוריהם ותמונותיהם.
הגל-עד עשוי מקורטן, סגסוגת פלדה עמידה במיוחד המפתחת עם הזמן שכבת חלודה חיצונית בגווני חום-אדמדם. השימוש בחומר מבטא את הרעיון שהזמן ממשיך לחלוף ומשאיר את חותמו, אך אינו משכיח את הזיכרון.
שמואל גולדברג, מנכ"ל המכון, אמר בטקס: "הגל-עד שאנחנו חונכים היום יהיה מעתה חלק בלתי נפרד מהמרחב שלנו, במקום שבו מתכנסים סטודנטיות וסטודנטים בהפסקות, ושבו עוברים מדי יום רבים מאנשי המכון. יש כאן כאב וזיכרון, אך גם מסר של המשכיות. הגל-עד מזכיר לנו את מי שאינם איתנו עוד, ובו בזמן מבטא את מחויבותנו להמשיך לחיות, ללמוד, ליצור ולבנות".
סיון בורוביק, אחותו של עדן דוד משה, סטודנט בשנה ג' בפקולטה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה, שנרצח במסיבת הנובה, ספדה לו ואמרה: "אנו עומדים כאן היום במקום שבו עדן האהוב צעד יום-יום, למד, חלם ובנה את עתידו. מקום שהיה עבורו הרבה מעבר למוסד לימודים: מקום שבו השקיע, התפתח, יצר קשרים משמעותיים והיה חלק מקהילה שהפכה לבית נוסף עבורו, וגם עבורם. היום אנחנו חונכים יחד איתכם גל-עד לזכרם של יקירינו, ובהם עדן שלנו, שנרצח כשהלך לחגוג את החיים עם חבריו הטובים".
היא הוסיפה: "עבורכם עדן היה סטודנט במסלול הנדסת חשמל ואלקטרוניקה, שבחר בהתמחות המאתגרת של ביו-הנדסה. הוא היה זה שתמיד דחף את עצמו הכי רחוק שאפשר, הציב לעצמו מטרות ולא ויתר, והכול בשקט, בצניעות ובענווה שכל כך אפיינו את עדן.
אבל מי שהכיר את עדן ידע שההישגים הלימודיים היו רק חלק קטן ממי שהיה. המרצים והחברים בספסל הלימודים מספרים עליו תמיד את אותו דבר: עדן היה טוב לב, טהור. אדם שלא חשב רק על עצמו. תמיד נשאר אחרי שעות הלימודים, עוזר לאחרים, מסביר, מתרגל, מעודד, נותן מעצמו. ותמיד, תמיד עם החיוך הכובש שלו. הוא ידע ליהנות מהחיים, להעריך את האנשים סביבו ולמצוא שמחה בדברים הפשוטים".
דניאל וולדמן, למדה בשנה ג' במחלקה לעיצוב פנים בפקולטה לעיצוב, ונרצחה במסיבת הנובה יחד עם בן זוגה. אמה, אלה וולדמן, אמרה בטקס: "דניאל הייתה החולייה המקשרת, זו שחיברה בין סטודנטים למורים, שהבינה את כולם, שגישרה, שתמיד החזיקה את החבל משני קצותיו, עם חיוך ואנרגיה מיוחדים רק לה. היא אהבה את חבריה כאן בטירוף, והייתה לב פועם בתוך הקהילה שנוצרה פה.
הגל-עד שנבנה כאן, אינו רק זיכרון לעבר אלא בסיס לעתיד. להניח אבן במקום שהוקדש ליצירה ולבנייה זה הדבר הטבעי ביותר עבור דניאל, שעסקה בהפיכת רעיונות למציאות ושל חללים לבית. הגל-עד שמוקם כאן הוא תזכורת מתמדת לכל מי שיעבור במסדרונות האלה: לסטודנטים שירוצו בין השיעורים, למורים שיעברו וימסרו את הידע, ולכל מי שייצור. הוא יזכיר את האור של דניאל, את המסירות שלה ואת יכולתה לחבר בין אנשים".
לירן אלמוסנינו, נשוי ואב לחמישה ילדים הוקפץ בבוקר השבעה באוקטובר עם צוות המילואים שלו לקיבוץ חולית ונהרג שם בקרב שהתחולל.
מיקי אלמוסנינו, אביו של לירן, ספד לו בכאב: "לירן, לצערנו, נהרג בקרב. המחבלים ארבו שם בפרדס ליד הקיבוץ, הוא קיבל כדור ונהרג במקום. לירן היה חלוץ אמיתי, מודל 2023, ככה אני מגדיר אותו. אחד החברים שהכירו אותו כתב משפט אחד שאני רוצה לצטט: מתוך השקט שנראה כלפי חוץ הייתה עוצמה פנימית שהצליחה להשפיע על כל מי שהכיר אותו. זה היה לירן שלנו".
יהי זכרן וזכרם ברוך.
