איינאו, בת 27 מבית שמש, נולדה באתיופיה ועלתה לארץ עם משפחתה בגיל שנה. את בן זוגה, ליעם -ישראלי ממוצא פולני ותימני -הכירה לפני כעשור, בפעילות משותפת של עמותת "אחריי" לקראת הגיוס. השניים היו אז בני 16 בלבד, והתאהבו.
כשהגיע הזמן לתכנן את חתונתם, גילתה איינאו שהמסורת האתיופית-יהודית מכתיבה כללים רבים שלא הכירה לעומק, למרות שגדלה בבית מסורתי. את הפער הזה בין הזהות הישראלית לזהות האתיופית שבתוכה בחרה להפוך לנושא פרויקט הגמר.
אחד הקונפליקטים המרכזיים בסרטונים נסוב סביב מספר האורחים. בעוד איינאו תכננה על 400–600 איש, אביה טען שהמספר עשוי להגיע עד לכ-1,000, ושאי אפשר לדעת מראש – מה שחשוב, לדבריו, הוא שמדובר באירוע המשפחתי המשמעותי ביותר שדורש התייחסות בהתאם. מבחינתו, חתונה אתיופית-יהודית מבוססת על עיקרון הקהילתיות: כל מי שרוצה להגיע מוזמן, ואין נוהג של הגבלת אורחים.
מעבר לפרטים הקונקרטיים, הפרויקט עוסק בשאלה רחבה יותר: כיצד שומרים על זהות כפולה, ישראלית ואתיופית, בעת ובעונה אחת. איינאו מתארת כיצד מול משפחתו של ליעם היא מרגישה כמייצגת את המסורת האתיופית, ואילו מול הוריה שלה היא נדרשת להסביר את נקודת המבט הישראלית. גם הנוהג שלא לפנות לחמות בשמה הפרטי, אלא בכינוי "אמא", עורר דיון עדין בין המשפחות.
בעבודתה, בחרה הבטם להנכיח את קול הוריה בשפתם, אמהרית מעורבת בעברית, ולהעניק לצופה הצצה אותנטית לדיאלוג הבין-דורי. "בחרתי לעשות סרט כי אני רוצה להכניס את הצופים לתוך המחשבות שלי" אומרת הבטם. "אני מרגישה שמדיום אחר לא היה מעביר את זה כל כך טוב. בחרתי בטכניקה של איור כי יש בה משהו פשוט ובגובה העיניים. אני יוצאת מהקווים ולא מדייקת בפרופורציות כי כך נראים החיים האמיתיים", היא מסכמת .
מנחה הפרויקט: פרופ' שמעון (ג'וגול) זנדהאוס
בואו להתרשם מפרויקט זה ונוספים המוצגים בתערוכת הגמר של הפקולטה לעיצוב שתינעל ב 19.8.2026
