יש רגע אחד, קטן וכמעט בלתי נראה לעין, שמגדיר את היומיום של מיליוני אנשים החיים עם פרקינסון ומחלות נוירולוגיות דומות: הרגע שבו הרגל פשוט מסרבת לזוז. לא חולשה, לא כאב אלא "קיפאון הליכה (Freezing of Gait), תופעה שבה המוח נותן פקודה, אבל הגוף כאילו נדבק לרצפה. שבריר השנייה הזה הוא לעיתים קרובות מה שעומד בין הליכה בטוחה לבין נפילה.
עדי יוטבת, בוגרת טרייה של המחלקה לעיצוב תעשייתי, מכירה את הרגע הזה מקרוב – לא מהספרות המקצועית, אלא מהבית SenStep, פרויקט הגמר שלה, הוא מערכת לבישה חכמה שנולדה מתוך ניסיון אישי, ומטרתה אחת: לתת לאנשים עם פרקינסון את הצעד הבא.
"נקודת המוצא לפרויקט הוא אבא שלי," מספרת יוטבת. אביה ז"ל התמודד עם MSA (ניוון מערכות מרובה) מחלה נוירולוגית ממשפחת הפרקינסון. במהלך השנים היא ליוותה אותו מקרוב, וראתה כיצד ההליכה שלו הופכת פחות ופחות בטוחה.
"נחשפתי מקרוב לקשיים שלו בהליכה, לנפילות החוזרות, ולדרך שבה חוסר הביטחון בתנועה פגע בהדרגה בעצמאות שלו," היא מספרת. מה שהתחיל כחוויה משפחתית קשה, הפך בהדרגה לשאלה מקצועית: איך עיצוב וטכנולוגיה יכולים לתת מענה לרגע הפגיע ביותר בהליכה של אדם?
מתוך ההתמודדות הזו יצאה יוטבת למחקר מעמיק על מחלת הפרקינסון – הפיזיולוגיה שלה, האתגרים היומיומיים שהיא יוצרת, והפתרונות הקיימים (וחסרים) בשוק.
כך נולד הרצון לפתח פתרון שיסייע לשמר את העצמאות ואת הביטחון בתנועה לא רק עבור אביה, אלא עבור כל מי שמתמודד עם אותה תופעה.
SenStep אינה מיועדת לשלבים המתקדמים ביותר של המחלה, אלא דווקא למי שנמצא בעמדה עדינה במיוחד: אנשים בשלבים המוקדמים עד הבינוניים של פרקינסון, שעדיין הולכים ומתפקדים באופן עצמאי – אך חיים בצל החשש התמידי מנפילה הבאה.
זו בדיוק האוכלוסייה שעבורה כל אירוע קיפאון אינו רק מכשול פיזי, אלא גם פגיעה בביטחון העצמי. פחד מנפילה מוביל לא פעם לצמצום יזום של הפעילות והיציאה מהבית, מה שמאיץ את הידרדרות התפקוד העצמאי – מעגל שהמערכת נועדה לשבור.
בליבה של SenStep עומד רעיון פשוט להסבר אך מורכב למימוש: המערכת מנטרת ברציפות את דפוס ההליכה ואת פעילות השרירים של המשתמש. כאשר היא מזהה סימנים לאירוע קיפאון מתקרב או מתרחש, היא מספקת סיוע מכני קצר ומתוזמן לכיפוף הירך – בדיוק הפעולה הדרושה כדי "לשחרר" את הרגל ולאפשר את הצעד הבא.
המערכת אינה מנסה להחליף את ההליכה הטבעית של המשתמש ואינה פועלת כל הזמן. היא נכנסת לפעולה רק ברגע שבו היא נדרשת, ותפקידה הוא לתמוך בביצוע הצעד הבא ולסייע למשתמש לחזור לרצף הליכה יציב ואז לסגת שוב לרקע, בלתי מורגשת.
אחד החלקים המרתקים ביותר בפרויקט הוא דווקא לא הטכנולוגיה שבתוכו, אלא המעטפת שלה. יוטבת בחרה שלא לקחת את הדרך המובנת מאליה של "עוד מכנס טכנולוגי", אלא פיתחה גזרה ייעודית לגמרי – כזו שאינה נלבשת כמכנס רגיל, אלא מותאמת במיוחד לאופן הלבישה ולצרכים היומיומיים של אוכלוסיית היעד.
ההחלטה הזו לא הייתה אסתטית בלבד. עבור אנשים שההליכה והתנועה שלהם כבר מאותגרות, גם פעולת הלבישה עצמה יכולה להיות משימה לא טריוויאלית. הגזרה שפיתחה יוטבת נועדה לאפשר לשלב באופן נוח, יציב ודיסקרטי את שלושת המרכיבים הטכנולוגיים המורכבים של המערכת : הטקסטיל החכם, החיישנים ומנגנון ההנעה , מבלי לוותר על נוחות, חופש תנועה ופשטות שימוש יומיומית.
במילים אחרות: המערכת לא נועדה רק "לעבוד" מבחינה טכנית, אלא גם להרגיש כמו פריט לבוש טבעי, שאפשר לחיות בו , לא ציוד רפואי מסורבל שמזכיר למשתמש בכל רגע שהוא "חולה".
SenStep הוא הרבה יותר מתרגיל עיצובי. זהו פרויקט שמציג כיוון מחשבה חדש – עיצובי וטכנולוגי כאחד – להתמודדות עם אחת התופעות המאתגרות והמסוכנות ביותר עבור חולי פרקינסון. הוא מעורר מחשבה על הפוטנציאל הגלום במערכות לבישה דיסקרטיות, המסוגלות לזהות שינוי עדין בתנועה ולהעניק סיוע מדויק בדיוק ברגע שבו הוא נדרש – לא לפני ולא אחרי.
מאחורי כל חיישן, כל תפר וכל קו בגזרה, עומד סיפור אישי: של בת שראתה את אביה נאבק על כל צעד, ובחרה להפוך את הכאב הזה לכלי שיכול לעזור לאחרים לשמור על הדבר שהמחלה מנסה לקחת מהם קודם כול – העצמאות.
מנחה הפרויקט: פרופ' דודי ראב"ד, דקן הפקולטה.
עדי זכתה בתעודת הצטיינות ומלגה על הפרויקט.
