ממוח יחיד למוח-כוורת:
שיתופי פעולה בעיצוב פנים

שיתופי פעולה בין מעצבי פנים עצמם מקבלים צורות מגוונות: סטודיואות עיצוב המנוהלות על ידי שני שותפים או יותר בעלי חזון משותף; קולקטיבים של מעצבים עצמאיים שמתאחדים לפרויקטים ספציפיים; צוותי עיצוב גדולים בחברות בינלאומיות שבהם עשרות מעצבים עובדים על פרויקט אחד; רשתות של מעצבים המשתפים משאבים, ידע, או קליינטים. מודלים אלה מעלים שאלות על היררכיות פנימיות, על חלוקת קרדיט, על תהליכי קבלת החלטות, ועל האופן שבו "קול עיצובי" משותף מתגבש – או לא מתגבש.

המודרנה הביאה עמה התמחות הולכת וגוברת והפרדה בין תחומי מקצוע. מודל איש הרנסאנס התפרק לטובת התמקצעות מובחנת: אדריכלים, מהנדסים, קבלנים, ומעצבי פנים הפכו למקצועות נפרדים עם קודים, ידע, וכלים ייחודיים. אך תהליך ההפרדה הזה, שהביא עמו מומחיות ומקצועיות, יצר גם מחסומים, קושי בתקשורת בין דיסציפלינות, היעדר הבנה הדדית, והיררכיות נוקשות בין בעלי מקצוע. כתגובה, העשורים האחרונים מציעים חזרה – לא לאיש הרנסאנס הבודד, אלא לעבודה בין-תחומית: צוותים שבהם מעצבי פנים עובדים צמוד למהנדסי קונסטרוקציה, מומחי תאורה, יצרנים, נגרים, מתכנתים, ולעתים גם קהילות וציבור.

ציר זה בוחן שיתופי פעולה חוצי-גבולות. כיצד מתנהלים יחסי כוח בין דיסציפלינות שונות? מי מוביל את הפרויקט וכיצד נקבעת ההיררכיה? כיצד מתורגמים רעיונות ושפה בין שדות מקצועיים שונים? מהן ההזדמנויות והמגבלות של עבודה בין-דיסציפלינרית? והאם השיתוף מוביל לחדשנות אמיתית או לפשרות מתישות?

כלי בינה מלאכותית חודרים במהירות לתהליך העיצוב: מודלים גנרטיביים המייצרים הדמיות, תוכנות תכנון פרמטרי ואופטימיזציה, ניתוח תאורה או זרימת אוויר, ומערכות שמציעות פתרונות עיצוביים על בסיס האם מדובר ב"כלי" בלבד, או בשותף יצירתי? מהן ההשלכות האתיות והאסתטיות של הסתמכות על אלגוריתמים? כיצד משפיעה בינה מלאכותית על תהליך החשיבה והחקירה העיצובית? ומה טבעו של המחבר כאשר חלק מהתוצר נוצר על ידי מכונה?

הצעות תחת עדשה זו מוזמנות לעסוק בשאלות התיאורטיות של שיתוף פעולה: מהו מעמד המחבר בעבודה קולקטיבית? כיצד מתנהלים יחסי כוח בתוך צוותי עיצוב? מהן ההשלכות האפיסטמולוגיות של עבודה משותפת על ידע עיצובי? כיצד משפיעה עבודה קולקטיבית על הזהות המקצועית של המעצב/ת? הצעות יכולות להתייחס לתיאוריות מתחום הסוציולוגיה, פילוסופיה, תיאוריה פוסט-מודרנית, תיאוריית שחקן-רשת, תיאוריות של עיצוב, או מחקרי עבודה וארגון בנושא כלכלת עמיתים, וסוציולוגיה של לא-אנשים.

הצעות תחת עדשה זו מוזמנות לבחון את הפרקטיקה של שיתוף פעולה: אילו פלטפורמות דיגיטליות מאפשרות עבודה משותפת אפקטיבית? כיצד נראים פרוטוקולים של קבלת החלטות בצוותי עיצוב? מהם מודלים ארגוניים שתומכים בשיתוף פעולה בין-תחומי? אילו תהליכי עבודה מתאימים לפרויקטים המשלבים מעצבים, מהנדסים, ויצרנים? כיצד מתנהל תיעוד ושיתוף ידע בסביבות עבודה משותפות? מהם האתגרים המעשיים – טכנולוגיים, לוגיסטיים, תקשורתיים – ואילו פתרונות קיימים?

אנו מעוניינים במיוחד בהצעות המציגות ומנתחות כלים ספציפיים: פלטפורמות ניהול פרויקטים, סביבות עבודה משותפות בענן, כלי תקשורת חזותית ומיפוי רעיונות,תוכנות לעבודה קולקטיבית על מודלים תלת-ממדיים, או פרוטוקולים ייחודיים שפותחו על ידי סטודיואות או ארגונים. כמו כן, אנו מזמינים בחינה של מבנים ארגוניים חדשניים למשל, מודלים של קולקטיבים ללא היררכיה ברורה, שותפויות בין סטודיואות ויצרנים, או מבנים ייחודיים של צוותים בין-תחומיים.

הצעות תחת עדשה זו מוזמנות להציג ולנתח פרויקטים קונקרטיים שבהם שיתוף פעולה היה מרכזי לתהליך ולתוצאה. אנו מעוניינים במיוחד בהצעות של אנשים שהיו חלק מצוות העבודה עצמו, שיכולים לדבר מתוך ניסיון אישי על הדינמיקה הפנימית של השיתוף. מהו הפרויקט ומהי תרומתו של שיתוף הפעולה? כיצד השפיע השיתוף על תהליך קבלת ההחלטות? מהם היו רגעי המפנה בעבודה המשותפת? אילו קונפליקטים עלו ובאילו דרכים הם נפתרו? האם ניתן לזהות בתוצר הסופי את טביעת האצבע של השיתוף? מה היו הלקחים, חיוביים ושליליים, מהניסיון?