לעבודה!
חלק ב': רעיונות

מציגים: אביב ליכטר, אילן גריבי, איתן ברטל, אלי רוזנברג, אלינה ספשילוב, אפרת לוי + גלינה ארבלי + עדי קרליץ, ברכה קונדה, גילי קומפורטי, גל גאון, דורית פרוביזור + עדי כפרי, דנה אריאלי, הדס סט, טל פרגר גלילי + שחר קדם, טליה תורג'מן + מירי פרנקל עשת, יואב בן דב, ירון קוטיק, ליאור דיסטלמן, לילך שטיאט, ניני ורשבסקי, נעמה הגלעדי, עדי כהן-זיו, עדי כתרי, עודד עזר, עמוס בר-אלי, צחי דינר, רוני מרו, רועי זליחובסקי, שלומית באומן

אוצרת: תמר לב-און

פתיחה  20.03.2025 | 18:30 | נעילה  02.05.2025

מרחב של רעיונות

החלק השני בצמד התערוכות "לעבודה!" מבקש להתרחק מהתוצרים המיידיים של מלאכת העיצוב ולנדוד למרחבים הרעיוניים ברקע של עבודת המורה-מעצב-אמן.
בתערוכה הראשונה מבין השתיים הוצגו פרויקטים העוסקים בערכי ליבה, בצורות, בחומר ובאקטיביזם שבעיצוב ובהוראה, ואילו החלק הנוכחי מבקר בתחומים הקונספטואליים, המתודולוגיים והמחשבתיים יותר שבין שדה ההוראה לשדה האמנות.

בתערוכה מוצגות הצעות ועבודות של מרצות ומרצים בפקולטה לעיצוב HIT, שנבחרו מתוך ניסיון שלהם להגדיר קווים משותפים ושפות משותפות ביניהם – שפות הוראה, שפות עיצוב ושפות אישיות.
אני חושבת על התערוכה כולה כעל יצירה אחת גדולה, סוג של קולאז' מרובה איברים שמאפשר הקשרים ומפגשים בין-תחומיים שלא היו מתרחשים בדרך אחרת. המוצגים לא חולקים צורה או חומר אלא מתייחסים באופנים שונים לכמה מילות קוד.

התערוכה מתאפיינת גם בריבוי מתודולוגיות עבודה שיתופיות ובריבוי שיתופי פעולה – בין מרצים לבין עצמם, בין מרצים לקהל הרחב ובין מרצים לסטודנטים שלהם. אותו סוג של שיתופי פעולה מוצע גם בסדנאות פתוחות שיתקיימו בתקופת התערוכה ושבהן יוזמן הקהל להשתתף בתהליכי עבודה דומים.

מילות קוד

העבודות המוצגות בתערוכה זו עוקבות באופן הדוק או חופשי אחרי כמה מילות קוד ומושגים: תפיסה – מיפוי – תהליך – שפה – יחסים – הוראה – כישלון – התנסות.
תמות העל הללו נגזרו מתוך הפרספקטיבות השונות שהציעו המרצים עצמם על האופנים שבהם יצירתם האישית קשורה לאופן שבו הם מלמדים.

תפיסה

עבודות שבוחנות את תפיסת המרחב והמציאות שלנו, מבקשות מהצופים (ומהסטודנטים) להתבונן במה שניצב מולם בכמה דרכים, לחפש משמעויות חבויות ולא לקבל את חזות העולם כמובנת מאליה.

מיפוי

על המשמעות שבמיפוי ובלמידה מעמיקה של המקום שלתוכו אנו יוצרים ומעצבים ועל הצורך בידע מוקדם ובהיכרות עם עבר והווה של סביבה (והתהליכים שהיא עוברת) כדי להציע לה עתיד.
המציאות היא מצע לתחילת מחשבה, לשימור ולהתערבות. מיפוי מגדיר טריטוריה וגבולות, גם סביבתיים וגם של עצמנו, ועבודות מיפוי גוף תורמות להזדהות של היוצר עם היצירה.

תהליך

גם אם התוצרים מדומיינים מראש, לתהליך העבודה יש חשיבות עצומה. מתודולוגיית העבודה הנבחרת יכולה להיות אישית, גנרית או אפילו מאומצת משדות תוכן אחרים המציעים אלטרנטיבות ומזקקים את הפתרון.

שפה

על פיתוח קונספט צורני ושפה אישית שאינה כתובה או מדוברת, אלא כזו המתקשרת באמצעות צורות, צבעים, גדלים שמותכים זה לזה ועוד – כל אלה מגדירים את הסגנון האישי הנחשק ומאפשרים להבין את העבודה, לפענח אותה וגם לזהות מי יצר אותה.
השפה היא גם מצבור הסמלים הגרפיים שבעזרתם אנחנו מתקשרים, מדברים וכותבים – האותיות.

יחסים

על אופני תקשורת, ציפיות והַקשרים המיוחדים בינינו המרצים לבין הסטודנטים שלנו – קשרים שיכולים להיות "רשמיים" ומקצועיים, אך גם יכולים להפוך לקולגיאליים ושיתופיים או לאפשר מבט חומל והורי.

הוראה

המעבר מדמות יוצרת לדמות מנחה תלוי בעיקר ביכולת להורות באופן מדויק ונכון. היכן עובר הגבול בין הוראה לבין מתן מרחב לפעולה ולבחירה? ומה בין הוראה לציווי?
הסביבה האקדמית היא מסגרת הלימודים הראשונה שהסטודנט בוחר באופן עצמאי ומתוך רצון חופשי, אך בתוך המסגרת זאת, ובוודאי בתקופה הנוכחית, נדרשת מאיתנו המרצים מידה רבה של גמישות.

כישלון

במיוחד בתחומי היצירה אין הצלחה ללא כישלון. הכישלון הופך לפעמים לעבודה עצמה, אם אסתטית או רעיונית. במקבץ זה מוצגות עבודות שכשלו, גליצ'ים שרטוטיים או כשלים חומריים.

התנסות

בתערוכה פועל גם מרחב סדנאי המציע התנסויות יוצרות לקהל המבקרים ומתייחס לכל מילות הקוד הרלוונטיות – תהליכי עבודה ומתודולוגיות יצירה והאופן שבו אנחנו קוראים, מבינים ונענים להוראות, שיובילו לבסוף ליצירה בשפה אישית.

את המרחב יפעילו שלוש מרצות משלוש המחלקות, בצמוד לעבודה שהן יוצרות יחד על פי כללים שהכתיבו לעצמן מראש.

פרויקטים שיתופיים נוספים בתערוכה: שני תהליכים של דו-שיח, שבו כל שותפה ליצירה מגיבה לצעדים הקודמים של בת זוגה, משלימה אותם או דווקא יוצרת שיבוש תקשורתי, ופרויקט נוסף המציג מערכת של יחסי דימוי וטקסט, שבו סטודנטים הגיבו במילים לעבודה הצילומית של המרצה.

על אודות צמד התערוכות "לעבודה!" (מתוך הטקסט האוצרותי של "לעבודה! חלק א'").

בפקולטה לעיצוב HIT מלמדים כ-250 א/נשים בעלי ריבוי זהויות – מעצבים ואמנים שהם גם מרצים.
צמד התערוכות "לעבודה!" הוא מעין יום פתוח. הוא מעניק לסטודנטים הזדמנות להציץ אל מאחורי הקלעים של המרצים מחוץ לכיתה, עוסק בשאלות העולות בטווח שבין יצירה להוראה ומנסה לייצר ולהציג תמונת עומק של סגל הפקולטה לעיצוב כמורים ואנשים יוצרים.
תהליך העבודה על התערוכה הוליד שאלות ותובנות רבות. התלבטתי איך נראית עבודת אמנות של מחנך (אם יש דבר כזה בכלל). הבנתי שאני מחפשת שפות משותפות: האם יש שפה משותפת לאופן שבו אנחנו מלמדים מתוקף היותנו אנשים יוצרים? או שאולי קיימת שפה משותפת באופן שבו אנחנו יוצרים מתוקף היותנו מורים?
ניווט בין העבודות שהציעו המרצים לתערוכה היה כמו ניסוח הדי-אן-איי החינוכי והיצירתי של הפקולטה באופן ספציפי וגם בהקשר הרחב של תפקידו של מוסד להוראת עיצוב.

תמר לב-און, אוצרת התערוכה, 2025