את הטקס הובילה, כמיטב המסורת, תהלוכת הנשיאות והנהלת המכון. אחריה נכנסו בזו אחר זו, תהלוכות הבוגרות והבוגרים של הפקולטות, לקול תשואות בני המשפחה והאורחים ולקצב שהכתיבה קבוצת מתופפות שליוותה את התהלוכה.
ראשון המברכים היה פרופ' אדוארד יעקובוב, שהתייחס בדבריו לנושא הבינה המלאכותית: "כשאומרים שנכנסנו לעידן הבינה המלאכותית – אני, אישית, לא מסכים. אני לא יודע מה אתם חושבים, אבל אני סבור שנכנסנו לעידן שמחזק את הבינה האנושית." עוד הוסיף ואמר, "מדוע ה־AI נכנס לחיינו בקצב מואץ? זו הייתה מהפכה. ה־AI הצליח לשנות כל אחד ואחת מאיתנו, אבל גם להציב בפנינו אתגרים שאינם פשוטים כלל. הודות ל־AI העולם הגיע, מצד אחד, להישגים פנטסטיים; מצד שני, הדבר דורש מאיתנו בכל רגע להיות זהירים ומוכנים לשינויים הבאים. אתם, הבוגרות והבוגרים, אתם אלה שיעצבו את ה־AI. מדוע? כי הבינה האנושית היא זו שיצרה את ה־AI. הבינה האנושית – כלומר אתם – היא זו שתפתח את ה־AI, תדריך אותו, תוביל אותו ותשלוט בו. אתם תהיו המנווטים של ה־AI. לכן העידן שלנו, עידן הבינה האנושית, הוא עידן שאתם תובילו. אתם יוצאים היום מצוידים בארגז של כלים מעשיים, עם ניסיון עשייה אמיתי: עשיתם פרויקטים עבור התעשייה ולמענה ואתם מגיעים עם ידע עדכני, רלוונטי ונכון להיום. אני משוכנע שיש לכם היכולת לתרום תרומה משמעותית מאוד לקידומה של מדינת ישראל, לחיזוקה של החברה הישראלית, הכלכלה, התעשייה ומערכות הביטחון. כשאנחנו ביחד", סיכם, "דבר לא יוכל לנו. כשאנחנו לא ביחד – למרות הכול, שום דבר לא יעזור. אנחנו יכולים להיות חמושים, יכולים להחזיק את המערכות הטובות ביותר בעולם, אבל המפתח להמשך קיומנו הוא להיות ביחד."
פרופ' שאול בר־לב, רקטור המכון, התייחס אף הוא לנושא הבינה המלאכותית וציין כי המוסדות האקדמיים בעולם מנסים כיום להתמודד עם מהפכת ה־AI הן ברמת ההוראה, הן ברמת המחקר, הן ברמת התלמידים הן ברמה המנהלית. הם עצמם עדיין מנסים למצוא את הדרך להתמודד עם כל השאלות שנוצרות מהיכולות החדשות האלה. "שמעתי דיבורים רבים על "האקדמיה והתעשייה", אבל אני רוצה לדבר על התעשייה בתוך האקדמיה," אמר. "שילוב התעשייה בתוך הלימודים האקדמיים הוא, במידה מסוימת, מחויב המציאות, וההזדמנות הגדולה כאן היא ההזדמנות המעשית שהוא מעניק לסטודנטים ולסטודנטיות. כבר משנת הלימודים הקרובה, אנחנו מתכוונים לשלב סוכני בינה מלאכותית (AI agents) בפרויקטים אמיתיים ומשמעותיים בתוך החברות האלה."
נציג הבוגרים, אוראל פלייש, בוגר תואר ראשון במדעי המחשב, בירך בשם הבוגרים והבוגרות: "לפני שלוש שנים התחלתי את הדרך הזו, ולא יכולתי לתאר לעצמי עד כמה היא תהיה רצופה באתגרים, אבל גם עד כמה היא תלמד אותי על עצמי. התואר שלי לא התנהל כמו תואר "רגיל". במהלך שלוש השנים הללו נקראתי לדגל, כמו רבים אחרים מבוגרי ובוגרות המכון ומהסטודנטים והסטודנטיות שיושבים כאן היום, ושירתי מאות ימי מילואים למען מדינת ישראל. עזבתי את השגרה, את המחברות ואת השקט של הקמפוס, ויצאתי לשרת. אבל הלימודים לא חיכו, וגם אני לא הרשיתי לעצמי לחכות. תוך כדי סבבי המילואים המשכתי ללמוד למבחנים, להגיש עבודות בית ולעמוד בקצב שדרש ממני להיות בשני מקומות בו־זמנית – במדים, ובראש שקוע בחומר הלימוד. לא הייתי מצליח לעבור את זה לבד. אני רוצה להודות מעומק הלב למכון. המעטפת שקיבלתי מכם אינה מובנת מאליה, והיא זו שאפשרה לי להגיע לרגע הזה. אני עומד כאן גאה ומאושר לקבל את התעודה הזאת. היא לא מבטאת רק ידע אקדמי, היא מסמלת התמדה, נחישות ואמונה שגם כשהדרך קשה ביותר, אפשר לסיים אותה."
הערב הסתיים בטקסים פקולטטיים, שבהם קיבלו הבוגרות והבוגרים את הדיפלומות שלהם ויצאו לדרך חדשה.
