אורח הטקס היה סגן עמרי רוזנבליט, מפקד צוות בסיירת צנחנים, שפעל עם לוחמיו חודשים ארוכים בעזה, עד ליום שבו התרחש פיצוץ עצמתי ומבנה קרס על הכוח ועמרי נפצע באורח אנוש.
בהרצאה מרגשת מאין כמוה סיפר עמרי על שירותו הצבאי בסיירת ועל ה'אני מאמין' שלו כמפקד. הוא תיאר את הפציעה האנושה שספג, וכיצד גם בשעות שבהן התנדנד בין חיים ומוות רצה רק לדעת מה עלה בגורלם של חבריו לצוות.
עמרי עבר תהליך שיקום קשה ומורכב, אולם הרצון העז שלו לחיות, אותו תיאר בצורה מרתקת ומופלאה, יחד עם המוטו שאימץ, והוא הבחירה לקום כל בוקר מחדש גם כשהמציאות משתנה ברגע, הפכו אותו לדמות מעוררת השראה ולמנהיג צעיר ומבטיח.
"אנחנו ניצבים בימים לא פשוטים", אמר עמרי בטקס "ערב יום הזיכרון מזכיר לכולנו שאין כאן כמעט אדם שלא מכיר מישהו, או חווה זאת באופן אישי.
לצד הכאב האדיר, כזה שאי אפשר לתאר במילים, ולעולם לא נוכל להבינו באמת, אנחנו בוחרים להמשיך קדימה, ולמחרת, ביום העצמאות, אנחנו מרימים את הראש, מניפים את הדגל וחוגגים. בזכותם ולכבודם".
ההרצאה הסתיימה בשירת התקווה, לא לפני שהקהל הריע לו בתשואות ממושכות.
לדאבון ליבנו, גם המכון איבד במהלך השנים בוגרים, סטודנטים וסטודנטיות במלחמות ובפעולות איבה. אלה שמותיהם:
רס"ל ברק מדמון, רס"ן עמי וייס, רס"ן אליאב גלמן, רב"ט יאיר כץ, רב"ט לירן אלמוזנינו -שנפלו בשירותם הצבאי.
עדן דוד משה, סביון חן קיפר, דניאל וולדמן – שנרצחו במסיבת ה"נובה".
יהי זכרם וזכרן ברוך.
