הטביעו חותם: מעצבות גרפיות בארץ ישראל
תערוכה חדשה בגלריה ויטרינה: אסתר ברלי־יואל, פרנציסקה ברוך שתי נשים שעשו היסטוריה בתחום הגרפיקה השימושית ונשכחו בתוך דפי ההיסטוריה
העיצוב הגרפי הוא כלי לשיווק של רעיונות ומוצרים ששפתו תואמת את רוח הזמן ומותאמת לתנאי המקום. מעצבים ומעצבות שהגיעו לארץ ישראל בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, בעיקר מגרמניה, הביאו עמם בשורות עיצוביות מארץ מוצאם על מנת לענות על הצרכים החדשים של החברה החדשה המתפתחת. בעצבם סמלים, כרזות, שילוט, בולים, אותיות, ספרים ועוד'', ביטאו זיקה לפרויקט הלאומי של בניית התרבות העברית בצד מחויבות לתפיסה המודרנית האירופאית.
התערוכה מתמקדת בפועלן של שתי יוצרות בתחום הגרפיקה השימושית בארץ ישראל משנות השלושים ועד שנות השישים של המאה העשרים.
אסתר ברלי (ברלין) יואל 1895 – 1972 ופרנציסקה ברוך , 1901 – 1989 שתיהן ילידות המבורג, הנשים הראשונות שפעלו בתחום שבו מוכרים כיום בעיקר גברים.
התערוכה מבקשת לעמוד על תרומתן ועל החותם שהטביעו בתוצרים המתנוססים סביבנו עד היום ולהשיבן למקומן בהיסטוריה.
אסתר ברלי יואל הכנה לכרזה לרגל חגיגות עשרים וחמש שנה לשוק אמות עובדות 1954 מוקטן צילום יעל סגל חרמוני
אסתר ברלי־יואל הייתה ציירת וגרפיקאית שעלתה לארץ מברלין בשנת 1925 עם בעלה הרופא חיים ברלין ועם בנם והתגוררה בתל־אביב. בשנות השלושים, הייתה מן הראשונים והראשונות להצטרף ליוזמה להקמת "אגודת הציירים העברים לגרפיקה שימושית בארץ ישראל. "עד שנות החמישים יצרה ברלי־יואל סמלים של ערים והתאחדויות, כרזות ועלונים עבור חברות וארגונים בולטים במרחב הארץ ישראלי התעשייתי והציוני, בהם “לויד”, “שמן”, “קרן קימת לישראל”, “ארגון אמהות עובדות”, “יריד המזרח ועוד.
מעבודותיה המוכרות - סמל העיר חיפה 1936 וסמל העיר חולון 1937- בשנת 1942 הציעהברלי־יואל סמל חדש גם עבור העיר ירושלים, אך למרות שאומץ על ידי ראש העירייה, הוא נגנז בשל המצב הפוליטי־מדיני בתקופה.
הסמל של עיריית ירושלים עוצב ב־ 1949 על ידי פרנציסקה ברוך.
פרנציסקה ברוך החלה לעסוק בגרפיקה ועיצוב אותיות עוד בזמן לימודיה בברלין בשנות העשרים: עיצוב צלחות ליצרן החרסינה של בית המלוכה; ציור האותיות בהגדה של פסח שעיטר בחיתוכי עץ האמן יעקב שטיינהרט; עיצוב כותרות עבור כתב העת “רמון ”שיצא לאור בברלין ועיצוב גופן דפוס עברי חדש “סתם", שבשנות הארבעים זכה לשימוש רחב' , בין השאר, במסמכים רשמיים של מדינת ישראל.
פרנצ'יסקה ברוך מרציפן וקופסאת מרציפן ראשנית שנות ה40 עיזבון המעצבת מוזיאון ישראל ירושלים מוקטן על ידי שרה תצלום © מוזיאון ישראל, ירושלים, עי שרה קופלמן
בשנת 1933 עלתה ברוך לארץ ישראל בגפה והתיישבה בירושלים. בשנותיה הראשונות בארץ התפרנסה מאפייה ומכירה של עוגות מרציפן עליהן סימן מסחרי “תופיני ברוך” לצד עבודות גרפיקה מזדמנות.
בהמשך עבדה ברוך עבור המוסדות הלאומיים ותרמה לדימוי החזותי של המדינה הצעירה. בין היתר עיצבה את כריכת “ ספר הזהב” התשיעי של הקרן הקיית לישראל", שטרות מלווה, בולי הכנסה ואת הדרכון הישראלי.
את סמל העיר ירושלים עיצבה במסגרת הקולקטיב “אגודת הציירים הירושלמית לגרפיקה שימושית".
מספר עבודותיה המזוהות הוא רב וכולל עיצוב לדפוס, תערוכות, סמלילים, שילוט באדריכלות ועוד.
הוצאת הספרים “שוקן. היא חידשה את לוגו העיתון, עיצבה את סמל ההוצאה ופיתחה בעבור ספרי ההוצאה את גופן “שוקן־ברוך”.
אסתר ברלי-יואל ופרנציסקה ברוך פעלו בנפרד בחיפה ובירושלים, אך ניתן להבחין בקווי דמיון ביניהן כנשים עצמאיות שפעלו מן הסטודיו שקיימו בביתן ונטלו חלק באגודות מקצועיות.
בין אם ראו בעבודת הגרפיקה פרנסה בלבד ובין אם ראו בה שליחות לאומית, הן ידעו שהתפקיד שלהן הוא להעניק שירותים גרפיים לתרבות המתהווה בארץ ולאו דווקא להטביע את חותמן האישי. המוצר הגרפי נוצר בהזמנה עבור לקוח פרטי, מסחרי או ממסדי, ולא פעם היוצרות והיוצרים לא חשו צורך לחתום על התוצרים. גם מיעוט המחקר על ענף זה תרם להשכחת הנשים בקרב המעצבים של התקופה. הן ראויות להכרה גם כיום.
אוצרות התערוכה :דליה מנור ויעל סגל חרמוני
פתיחת התערוכה : 1.3.22
