מיני אתרים

אנטרופיה כהזדמנות

 
 
מגישים: אסתי צ'רניחובסקי, איליה פלדשטיין, דניאל גפני
 
הסדר מעשה ידי אדם, האנטרופיה טבע המעשה

לאלה מאיתנו שלא למדו במגמת פיזיקה, נזכיר: אנטרופיה, החוק השני של התרמודינמיקה, הוא החוק שלפיו כל מערכת חווה גידול תמידי ברמת אי-הסדר שלה. החוק השני אומר שמצב האנטרופיה בעולם שואף להתרחבות ולמיקסום, כלומר שהאנרגיה בעולם, למרות היותה קבועה בכמות, נתונה בתהליך של התפרקות והתפזרות. מונחים אלו נשמעים לנו כתהליך שלילי ואנו מתייחסים בפסימיות לעצם תהליך האנטרופיה וזאת כיוון שסדר הוא תנאי הכרחי לכל דבר שהמוח האנושי יכול להבין. סדר הוא תנאי הכרחי להישרדות, ולכן הדחף לייצר סדר טבוע בנו על ידי האבולוציה.
התארגנויות חברתיות של בעלי חיים, התצורות המרחביות של מעוף ציפור או שחיית דגים, רשתות של עכבישים וכוורות דבורים הן דוגמאות לכך. חתירה להסדר נרחב כנראה טבועה גם בנפש אדם: סדרים כגון פריסה של עיר או בניין, סט של כלים, תצוגה של סחורה, אקספוזיציה מילולית של עובדות או רעיונות, ציור או יצירה מוזיקלית נקראים "מסודר" כאשר הצופה או מאזין יכול לתפוס את המבנה הכולל שלהם והשלכתם על פרטי המבנה. הסדר מאפשר להתמקד במה דומה ומה שונה, מה מאוחד ומה מפולג. כששום דבר לא מיותר, הכל כלול ושום דבר הכרחי לא נשאר בחוץ, אפשר להבין את יחסי הגומלין בין שלם וחלקי.
צורה מסודרת היא חלק ממערכת הקושרת אותה לארגון שהיא מסמלת, אך הצורה יכולה להיות מסודרת ועדיין מטעה, סדר הוא תנאי הכרחי ליצירת מבנה פונקציונלי.

התפתחות דורשת שינוי של הסדר הקיים. רק מהפכה המכוונת להרס של הסדר הקיים תצליח בקביעת סדר חדש משלה.

ניתן לקבוע כי התרבות שרויה באנטרופיה הפוכה: היא נאבקת לאצור את האנרגיה הישנה שבתוכה, למנוע דליפות של מקוריות ותעוזה בלתי מבוקרות.
 
בעבודתנו אנו הופכים את האנטרופיה לחוויה אישית, ייחודית, חד פעמית המושפעת ומתקיימת מנוכחותו ונקודת מבטו של המתבונן. אנו ממחישים למתבונן את מיקומו מעורר השאלות, בין הצורך בבניית תבניות ושמירתם ובין הצורך באנטרופיה כחלק מהתהליך הטבעי להתקדמות ויצירה. כלומר לייצר תבנית לתהליך האנטרופי כחלק מהחשיבה והתבונה האנושית (עם הדיכוטומיה שבדבר).
בתהליך אנו מצלמים צילום רציף (ווידאו) של המרחב המוגדר על ידי תבניות מעשי ידי אדם דרך פירוק ראשוני מכני (יחידות המראה) ודיגיטלי (תוכנות מחשב) את הרצף. בודקים את השינוי הקורה מצילום לצילום. שינוי זה מתורגם לצבעי פיקסלים ולצלילים. כל תמונה היא סינגולרית הקיימת רק בהשוואה לרגע הסינגולרי שלפניה ואחריה.
ההקרנה נעשית גם היא דרך פירוק למסכים. מיקום המצלמה יוצר היזון חוזר של ההקרנה, השינוי (תנועת האנשים במרחב התבניתי) מוקרן על המסכים ויוצר צורך אנושי בחיפוש תבניות ברורות בתוך הכאוס האנטרופי. על ידי כך אנו יוצרים חווית הרכבת מפץ גדול אישי המותיר ומייצר חותם המעובד לפלט המוקרן ומושמע למתבונן-משתתף. השימוש בטכנולוגיה מאפשר הקפאה של רגע קצר (מיקרו פיצוץ) והתבוננות בעומקו של השינוי הרגעי ברזולוציות, רגישויות ומהירויות שלא מתאפשרות בראיה ללא תווך.


חדשות