שיחות קמפוס

"המכון מעודד פעילות חברתית ומציע תמיכה באמצעות מלגות"

"המנהל שלי בעבודה מחפש, בעיקר, עובדים שהם בוגרים של המכון", מספר אברהם, "הוא אומר, שהוא זכה להצלחה עד היום בקליטה של עובדים מן המכון, ולכן הוא רוצה להמשיך בכך. אנחנו 15 מהנדסים בצוות ו80%- בוגרים של המכון. אני גם יודע, שעל המשרה שלי התחרו מועמדים מן הטכניון ומאוניברסיטאות אחרות", הוא מוסיף.

אברהם התחיל לעבוד במל"מ, בתום השנה השנייה ללימודיו. הוא מודע לקושי שבכך, מאחר שבשנתיים הראשונות בפקולטה נלמדים, בעיקר, מקצועות התשתית, ולא "המקצוע עצמו". עם זאת, אברהם מסביר, כי עם ההתקדמות בלימודים ובעבודה, הוא הבחין עד כמה הם מקבילים, דבר שבא לידי ביטוי בקורסים רבים.

הבחירה בלימודי ניהול טכנולוגיה לא הייתה ברורה מאליה עבור אברהם. לאחר שש שנות שירות בצה"ל, שבמהלכן שימש כקצין מבצעים בתחום הארגון והניהול בנח"ל, הוא נרשם ללימודי משפטים וביטל את הרשמתו. מה שהכריע הוא העניין בניהול פרויקטים, שבו התנסה גם בשירותו הצבאי וכן האוריינטציה להיי-טק. לדבריו, "היום, הידע המוקדם על הלימודים, לפני שאתה מתחיל ללמוד, הוא מעורפל יחסית. אבל אני מרגיש, שבהחלט למדתי מה שרציתי ושמדובר בתואר עם בשר".

"השנה ביצעתי פרויקט גמר בלימודים, שלשמחתי זכה כפרויקט המצטיין, ונושאו היה: 'מערכת אכיפה אוטומאטית לחגירת חגורות בטיחות', מספר אברהם, "במהלך העבודה, ביצענו סקרי ספרות עם מוסדות רבים בתחום, ובעיקר, משרדי ממשלה. ונחשפנו, חברי צוות הפרויקט, מהכרתם של המון גורמים משפיעים שאיתם נפגשנו במכון הטכנולוגי וברמתו הגבוהה. עצם היותנו סטודנטים מן המכון 'פתח' לנו דלתות רבות במקומות רבים וטובים, שבהחלט סייעו לנו בפרויקט, וכל שכן הובילו אותנו להצטיינות. למכון יש קשרים טובים עם חברות היי-טק רבות ומוסדות שונים ורבים, שהדריכו אותנו בפרויקט."

אברהם, במקור מבית שאן, "נתקל" במכון לראשונה רק שנתיים לפני שהחל ללמוד בו. מספר חברי ילדות שלו למדו במכון, במחלקות שונות. "ביקרתי אותם הרבה", מספר אברהם, "גם במעונות וגם באירועים שונים שהיו במכון, והיה לי ברור שאני אלמד כאן. ראיתי שהחברים שלי מרוצים מאוד, הן מבחינה חברתית, והן מבחינה לימודית. הם זכו לליווי צמוד, כי הם היו 'בתכנית אקדמיה', וגם התרשמתי שהמכון מוכר ובעל שם".

איך היה המעבר מבית שאן לחולון?
"המעבר היה בסדר גמור. אמנם, עברתי לבד, אבל חברים רבים כבר היו שם בשנים מתקדמות יותר. למדתי גם במסגרת 'תכנית אקדמיה' וזכיתי לליווי אינטנסיבי. תהליך הקבלה לא היה מסורבל: יש עם מי לדבר, אבל זה לא קשור לתכנית, אלא לכל סטודנט. הייתי צריך לעשות מכינה של חודשיים במתמטיקה, אבל זה היה בסדר גמור, ובסופו של דבר זה עזר לי להכיר את המכון טוב יותר".
 
מה אהבת ב-.H.I.T המכון הטכנולוגי חולון?
"יש מרצים מעולים רבים. אהבתי שאין סטודנטים רבים בכיתה, היינו 70 סטודנטים לכל היותר. זה תרם לאינטראקציה טובה עם המרצים - היה נוח תמיד לשאול שאלות ולשלוח מיילים, שזה בעצם המפתח להבנה. הכיתה הקטנה עזרה גם בחיבור בין הסטודנטים לבין עצמם. רוב הלימודים לתואר נעשים בכיתה אורגנית, שאז קל לבנות קבוצות לימוד. המרצים גם מסייעים בהכוונה בעבודות, והכול יותר אישי ואינטימי. יש גם דוגמאות מן השטח במהלך הלימודים שהמרצים נותנים, או שהם מביאים אנשים מהתעשייה. אני בעצמי העברתי יום עיון, שנקרא: 'ניהול פרויקטים הלכה למעשה', בשיתוף עם גורמים נוספים. המנהל שלי בעבודה סיפר על התפקיד, וכך הסטודנטים מבינים יותר וקל להם יותר בראיונות".
 
היית מעורב בפעילות חברתית, במהלך הלימודים?
"התנדבתי במשך ארבע שנים בפר"ח - כל שנה בפעילות מסוג אחר. בשנה הראשונה הייתי במרכז לצמצום פערים דיגיטליים בחברה, ולימדתי מבוגרים את המקצועי יישומי מחשב. לימדתי שיעורים פרטיים שנה אחת, ובמשך שנתיים נתתי שיעורים פרטיים לילדי אסירים. פעם בחודש נסענו במרוכז יחד איתם לבקר בכלא, וזה היה מרגש מאוד. המכון מעודד פעילות חברתית וזה דבר מורגש. הייתה רכזת, שממש רדפה אחרינו בנושא הזה. המכון גם מציע תמיכה באמצעות מלגות, מה שטוב, כי גם אם הסטודנטים רוצים, אין הרבה זמן לעבוד."
 
להערכתך, תחזור ללמוד במכון?
"התרשמתי מאוד מכך, שהמכון פועל כל הזמן לייעל ולשפר את עצמו, גם מבחינת מרצים, וגם מבחינה פיזית - בכיתות ובציוד. נוסף על כך, הקורסים מחוברים מאוד לשטח. לכן, אני חושב גם ללמוד לתואר שני בפקולטה".