מנהלת בגובה העיניים

יש כאלה שזוכרים את H.I.T המכון הטכנולוגי חולון בגלגולו הקודם, כשלוחה של אוניברסיטת תל-אביב. היה זה מוסד אקדמי בו נלמדו מקצועות ההנדסה כדי לענות על הצורך המתגבר במורים טובים למקצועות הטכנולוגיים, בעיקר חשמל ואלקטרוניקה. אחת הבוגרות הבולטות מן התקופה ההיא היא ורד מרום, שסיימה את לימודיה במכון בשנת 1992 בהצטיינות וקיבלה את התואר B.Sc.Te.

מרום הגיעה למכון לאחר שרכשה מקצוע קודם ועבדה במשך תשע שנים בקריית-שמונה, בתפקיד מהנדסת ביצוע בחברת "סולל בונה". "גדלתי בחיפה. היינו זוג צעיר, כאשר נענינו לאתגר לעבוד שנה בקריית-שמונה, אבל כל כך נהנינו, עד שהשנה הפכה לתשע שנים, כמעט בלי שהרגשנו", היא מספרת. בני הזוג מרום עזבו את הצפון ועברו להתגורר בראשון-לציון, ומרום החליטה לפנות לתחום ההוראה. היא לימדה בתיכון המקצועי "עמית עמל" בעיר, מקצועות טכניים בתחומי התמחותה. "עם השנים", היא מספרת, "למדתי מחשבים והבנתי שנוצר צורך אמיתי במורים לאלקטרוניקה."

"החלטתי ללמוד את הנושא הזה, תוך ניסיון אמיתי לשלב לימודים אלה עם גידול משפחה ועם המשך העבודה בתיכון, שם הייתי גם מורה מחנכת וסגנית טכנולוגית של בית הספר כולו. פניתי ללימודים ב-H.I.T המכון הטכנולוגי חולון, בזכות הגמישות שהמכון הציע לאנשים כמוני, אנשים עובדים שצריכים גם לגדל משפחה. הלימודים התקיימו בשעות אחר הצהריים, וכך יכולתי לשלבם בחיי". למרום שני בנים: רופא ומהנדס אלקטרוניקה, והיא גם סבתא לשלושה נכדים. "אני שמחה להיות סבתא צעירה ופעילה", היא אומרת.

"החוויות מן הלימודים במכון מלוות אותי עד היום. הכיתה שלנו הייתה חבורה מופלאה של אנשים נהדרים, כבר לא צעירים כל כך, שתמכו זה בזה. גם המרצים היו מעולים. במיוחד זכור לי המרצה לפיזיקה, ד"ר יעקב אזולאי". גילוי מקצוע הפיזיקה, שהתרחש במהלך לימודיה במכון, הוביל אותה לדרך חדשה בהוראת הפיזיקה, מקצוע שאותו היא מלמדת עד היום.

"אני אוהבת את המקצוע הזה, משום שהוא משמן את הגלגלים במוח. הוא מלמד חשיבה מסודרת, ניתוח רציונלי, וגם כלים להתמודדות עם המציאות. כאשר מתמודדים עם מצב של חוסר ודאות, כמו שקורה בשיעורי פיזיקה, לומדים לאסוף נתונים, לסדר אותם, למיינם ולנתחם ועל-פי התוצאות לקבל את ההחלטה או לקבוע דעה. יש לי תלמידים שאחרי סיום התיכון פנו ללימודי משפטים, רפואה או הנדסה ולאורך כל הדרך השתמשו בכלים אלה שרכשו במהלך השיעורים".

לימים המשיכה מרום בלימודיה ועשתה תואר שני במינהל חינוך באוניברסיטה העברית בירושלים. "נהניתי מאוד גם מלימודי התואר השני", היא אומרת. "דווקא כאחת שהגיעה מהתחום הריאלי, הרגשתי שנפתח בפניי עולם חדש ומרתק של ידע. ידעתי שאני אוהבת לעבוד עם אנשים ובמיוחד עם בני נוער, כי אני מרגישה שיש לי מה לתת להם ודרכים להשפיע עליהם לטובה, והלימודים הפכו את הנטייה הזאת למקצוע".    

מקום עם שיר בלב                       

בשנת 1995 ארע אירוע משמעותי בחייה המקצועיים, כאשר זכתה במכרז להקמת בית ספר חדש בעיר בשם תיכון מקיף ז'. בית הספר נמצא בשכונת "רביבים", באיזור המזרחי של העיר. "הקמת בית ספר היתה חוויה יוצאת דופן, פרויקט מאתגר ומהנה, מתנה גדולה למי שזוכה בה. הקמת בית ספר מן היסוד איפשרה לי להגשים את כל מה שחלמתי עליו. החלומות שלי כללו מקום שילדים וגם מורים יאהבו לבוא אליו כל בוקר עם שיר בלב. בית ספר שיהיה קודם כל מקום נעים להיות בו, עם אווירה טובה ועם צוות מורים שיאהב את הילדים וירצה לעבוד איתם בשיתוף פעולה".

"כמנהלת אני מקפידה על הדברים שחשובים לי. בית הספר למשל, נראה טוב, כי חשוב לי מאוד לשמור על האסתטיקה. לא ישמעו גם צעקות במסדרונות, כי המורים מקפידים לא לצעוק על התלמידים ובתמורה התלמידים גם כן לא צועקים במסדרונות, עניין לא שכיח במיוחד במציאות הישראלית, ואני גאה בהנחלת התנהגות זו בתוך בית הספר".

כיום תיכון "רביבים" מקיף ז', כולל 650 תלמידים מכיתות י' עד י"ד וצוות של 60 מורים. מכתה י' ועד כתה י"ב. זהו תיכון רגיל, אך בי"ג-י"ד לומדים לתעודת הנדסאי תעשייה וניהול. "אני יזמתי את המגמה הזאת", מספרת מרום בגאווה בלתי מוסתרת, "רציתי להקים מגמה ייחודית באיזור ואכן לומדים אצלנו בשתי השנים האלה תלמידים שדחו את מועד גיוסם והם מגיעים מקריית-גת בדרום ועד חדרה בצפון. נוסף על כך, יש בבית הספר מגמות לימוד ייחודיות ואטרקטיביות: קולנוע, מחול, תיאטרון, וגם תעשייה וניהול, אלקטרוניקה וניהול עסקי. למגמות האלה מגיעים תלמידים מכל רחבי ראשון לציון, וגם מישובים סמוכים כמו באר יעקב, נס ציונה, בית דגן ועוד".

מהי השקפתך החינוכית?

"אני יודעת שככלל הילדים לא מפיקים מעצמם את המירב, ותפקידנו כמורים הוא להוציא מהכוח אל הפועל את יכולותיהם ואת כישוריהם, כדי שיבואו לידי ביטוי בחייהם. איך עושים זאת? ראשית, נותנים להם תחושה של בית בין כותלי בית הספר. הרי אם מפרקים את צמד המילים הזה, מקבלים בית וספר, שתי מילים חשובות שבעיניי הן בעלות משמעות רבה. כשאני אומרת 'בית' בכוונתי להדגיש פעולות כמו עידוד, אהבה, תמיכה מרובה, אמונה ביכולת האישית ואווירה טובה ונעימה. אם כל זה יינתן לתלמידים כשהם בבית הספר, הם יתקדמו בחייהם. אני מקפידה על כך שהתקשורת בתוך בית הספר תהיה בגובה העיניים, תוך הצבת כללים וגבולות ברורים מאוד. וזה כולל הקפדה על תלבושת אחידה והופעה מכובדת, תשומת לב לאיחורים ולחיסורים והקפדה על התנהגות נאותה, כל זה, כך גיליתי מניסיוני, הוא פשוט שילוב מנצח".

איך את מטפחת את הצוות הלימודי?

"ראשית, אני בוחרת אותו בקפידה. הדבר הראשון והחשוב ביותר שאני בודקת הוא עד כמה המועמד לעבודה אוהב ילדים. הרי להתמקצע אפשר עם הזמן, אך לאהוב את הילד זה משהו שצריך לבוא איתו. את הצוות שלי אני מטפחת באמצעות העצמתו. אם מורה רוצה להתפתח, אתמוך בכך בכל כוחי. מבית הספר שלי יצאו בשנה וחצי האחרונות שתי מנהלות בתי ספר, בתמיכתי המלאה, ואני גאה בהן מאוד".

מה דעתך על מצב החינוך כיום בארץ?  

"אין ספק שיש לנו בעיה רצינית. הידע של התלמידים הולך ופוחת. הם מגיעים לתיכון עם פחות ידע ממה שהיה בעבר וגם פחות מוכנים ללמידה. מצד אחד חסרים להם הרגלי למידה ומצד אחר, יש מעורבות יתר של הורים, יותר מדי הגנה על הילד, שלא מאפשרת עבודה נכונה של המורים וגורמת לילדים לא להתמודד עם הבעיות בעצמם אלא לסמוך על אמא או אבא שיפתרו הכול.

"יש גם אוכלוסיה נוספת, של בני נוער ממשפחות לא מבוססות, שנאלצים לצאת לעבודה בגיל צעיר כדי לכלכל את הדרישות החברתיות והאופנתיות הגוברות, שגובות יותר ויותר כספים. נערים אלה עובדים במלצרות או בעבודות דומות עד שעות מאוחרות, מגיעים לבית הספר עייפים מאוד, ולמעשה לא מסוגלים לקלוט את החומר כמו שצריך. לעתים הם ממש שואלים אותי מדוע עליהם ללמוד, כאשר גם ללא תעודת בגרות הם מצליחים להתפרנס".

איך את משכנעת אותם להמשיך וללמוד?      

"אין לי כלי אחר מלבד שיחות, שיחות ועוד שיחות. יש לי גם הצלחות מוכחות. בית הספר שאני מנהלת, תיכון 'רביבים', נמצא במקום השני בין עשרת בתי ספר התיכון בראשון-לציון באחוז הזכאות לבגרות, אחרי 'הגימנסיה', ואני בהחלט זוקפת את ההישג המרשים הזה לזכות העבודה הקשה, מסירות המורים ומחויבותם המקצועית למטרה".