תערוכת צילומים חדשה בספריית המכון

ה.א.ג – הדרה, אפלייה וגזענות 2021

תערוכת ה.א.ג – הדרה, אפלייה וגזענות, היא תערוכת צילומים פרי סמסטר פעילות של שנה ב' במחלקה לעיצוב פנים בקורס גרפיקה. השנה בקורס בחרו להתמקד בתופעת הגזענות על כל גווניה, החל מהנסתרים והמוכחשים ועד לבוטים בעלי הפנים המכוערות. תופעות של הדרת ואפליית נשים, מיעוטים, מגדרים ואוכלוסיות שונות. תופעות שונות ולא פשוטות אלו הועלו במהלך הסמסטר ונידונו בכיתות בשיח ולעיתים בוויכוחים וחילוקי דעות. בהמשך הסטודנטיות הגיבו בטכניקות עיצוב שונות לסוגיות התרבותיות שנדונו בכיתה. באתגר הייחודי לתחום העיסוק שלהם בחנו הסטודנטים את המרחב הבנוי שנפרש לפניהם ברגישות, בעין חדה, באכפתיות ובסקרנות ומשתפים אותנו בהתרגשות, בכעס, בחמלה, ובשותפות הגורל של כולנו.  

רכיב מרכזי בקורס התקיים במסגרת שני סיורים לשני אתרים יוצאי דופן המהווים, כל אחד באופן אחר, מרכז לאוכלוסייה המודרת מ"המרכז" הישראלי וההוויה "הישראלית". הסיור הראשון התקיים עם תחילת הסמסטר ובאופן סימלי "ביום המאבק הבינלאומי בגזענות" באזור התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב ומדרחוב "נווה-שאנן".  האזור שהוא בעל היסטוריה אדריכלית מורכבת ורבת תהפוכות, מכונה על פי שרון רוטברד ה"עיר השחורה" של תל-אביב. שכונת נווה שאנן שהוקמה כחזון אוטופי עירוני נוצלה על ידי יזמי נדל"ן ועסקנים עירוניים לצרכי הקמת התחנה "הגדולה במזרח-התיכון", מפלצת בטון שעד היום העיר לא השכילה להכיל או להציל. המרחב העירוני של התחנה וסביבתה הפך למקום משכנם של מהגרי עבודה, פליטים, בעיקר משלל מדינות אפריקה, מרכז של הזנחה, פשיעה ועוני, ובמקביל גם לאחת השכונות הססגוניות והצבעוניות ביותר בעיר.

הסיור השני התקיים לקראת אמצע הסמסטר בעיר החרדית בני ברק. המרכז העירוני של בני ברק מהווה את העיר הצפופה בישראל ואחת הערים העניות בה. תושביה בוחרים בצפיפות לא מחוסר ברירה אלא בעיקר מרצון להתגבש כקהילה מנותקת המגוננת ומשמרת ערכי אמונה, מסורת, מצוות ודרך חיים. המרכז הדתי-חסידי-אמוני של "קריית הקודש" בני-ברק רווי במוסדות דת, חצרות חסידים, בתי מדרש, ומוסדות חינוך המלמדים מערכת מושגית ואמונית המתקיימת כפי שנהוג לומר "מרחק שנות אור" מהמרכז העירוני של גוש דן ומתקיימת כמעיין גטו.

למרות הקירבה הפיסית לקמפוס של המכון הטכנולוגי עבור מרבית הסטודנטים שני הביקורים היו ראשונים ומפתיעים בעוצמת החוויה הרגשית שהם עוררו. הסטודנטים התבקשו לספוג את האווירה ולתעד אותה במהלך השעות הספורות של כל ביקור. למרות שעיקר החוויה מתממש דרך הפסיפס האנושי שמתקיים במרכזים עירוניים הללו, התבקשו הסטודנטים להפנות את מבטם לא אל האנשים אלה דווקא אל הסביבה הבנויה. אל שלטי הרחוב, האמנות המבצבצת בעיקשות על הקירות המתקלפים, אל האלתורים, ההזנחה, ההתפוררות, הצפיפות, אל כל המרכיבים שהם הבמה העיצובית שבתוכה ובה מתחוללת החוויה התרבותית המורכבת שלה הם נחשפו.

המבט אל המרחב דווקא ולא אל בני האדם בניסיון להבין את המנגנונים התרבותיים של תופעות ההדרה, האפליה והגזענות היה אתגר לא פשוט לפיצוח. חלק מהתהליך התקיים בין הסטודנטים לבין המרחב עצמו. שאלות כמו מה חלקי בכינון המרחב התרבותי הזה? מה התחושות המתעוררות בי בעת שהייתי במרחב ומה מקורן של תחושות מוקדמות אלו? הצילומים המוצגים בתערוכה חושפים את המרחב הפיסי על סימניו, תחלואיו ומורכבותו, הם מנסים להגיע אל שורשי התופעה התרבותית ואל התחושות האישיות שנחוו על ידי יוצריהם. הקושי לגשר על הפער בין מורכבות המושגים לבין הבנאליות של המרחב נחשף במלוא עוצמתו הרגשית, כמעט מסתתר בתוך קפלי הצילומים. נחבא במעין ביישנות נבוכה, דורש מהצופה לפענח את מקומו האישי לא רק כמתבונן סביל אלא כמשתתף פעיל. לא כישות אובייקטיבית מרוחקת המתבוננת בצילומים כביטוי אסתטי אלא כחלק מהווי התרבותי והאנושי שכולנו יוצרים יום יום ושעה שעה מעצם היותנו חלק מהמרחב העירוני הישראלי.

יחד עם מנחי הקורס: רוני מרו ועמוס בר-אלי, השתתפה באוצרות התערוכה מנהלת הספרייה מיכל חיל. 

התערוכה תיפתח באירוע פתיחה

ביום ראשון 27.6

בשעה 17:00 בספריה

פורסם: 20/06/2021