London Calling
לפני קצת פחות משנה סיים נעם קולמן ארבע שנים של לימודים במחלקה לעיצוב תעשייתי.
לאחרונה, עזב את תל אביב ועבר ללונדון, על מנת להצטרף לצוות העיצוב בסטודיו של המעצב רון ארד.
חלון ההזדמנויות הנחשק נפתח בפניו כשהציג את פרויקט הגמר שלו בתערוכת הבוגרים.
לאחרונה, עזב את תל אביב ועבר ללונדון, על מנת להצטרף לצוות העיצוב בסטודיו של המעצב רון ארד.
חלון ההזדמנויות הנחשק נפתח בפניו כשהציג את פרויקט הגמר שלו בתערוכת הבוגרים.
בסדנה. בתמונה משותפת עם גל איכנבוים, שותפתו פרוייקט Fixperts שנעשה בשנה ד׳.
במסגרת לימודי התואר שלו בעיצוב תעשייתי קיבל נעם קולמן תעודת מצטיין נשיא שלוש פעמים.
על פרויקט הגמר שלו קיבל תעודת מצטיין דקאן. שוחחנו איתו על הדרך שעשה מתקופת הלימודים במכון, ועד מקום העבודה הנוכחי שלו, בסטודיו של המעצב רון ארד בלונדון.
על פרויקט הגמר שלו קיבל תעודת מצטיין דקאן. שוחחנו איתו על הדרך שעשה מתקופת הלימודים במכון, ועד מקום העבודה הנוכחי שלו, בסטודיו של המעצב רון ארד בלונדון.
כשהיית קטן, מה חשבת שתהייה כשתהייה גדול?
נעם קולמן: "כשהייתי ממש קטן רציתי להיות נהג אוטו זבל. אחרי שקצת התבגרתי, שניתי את דעתי ורציתי להיות שף. עד לפני כמה שנים, חשבתי שאהיה בכלל אדריכל. היום, אני לא ממש יודע מה אני רוצה להיות וזה גם לא כל כך מעסיק אותי. בזמן האחרון, אני מנסה לעסוק פחות עם מה שיהיה בעתיד ויותר עם מה שקורה עכשיו: מה מעניין אותי לעשות כעת, ואיך אני מתקדם ומתפתח ברגע זה. אין לי איזו תוכנית-על לחיים שלי שבה אני יודע מה אעשה בעוד חמש או עשר שנים, כרגע אני בעיקר מנסה ליהנות מהדרך לשם.
נעם מספר, שתמיד עסק בסוג של יצירה: "בהתחלה עסקתי בציור, אח״כ גם בפיסול ובטכניקות אחרות. היה לי למזל שגם בבית הספר היסודי וגם בתיכון יכולתי לקחת חלק במגמת אמנות.
אחרי שסיימתי את הצבא ידעתי שאני רוצה להמשיך ולעסוק בזה, אבל בשלב הזה, הנטייה שלי היתה יותר לכיוון של עיצוב. אמנם למדתי עיצוב תעשייתי, אבל היום אני חושב שזה לא כל כך משנה באיזו התמקצעות בעיצוב הייתי בוחר. בין אם הייתי הולך ללמוד אדריכלות, עיצוב גרפי או כל התמחות אחרת, אני חושב שהייתי מרוצה. גם אז וגם היום, אני חושב שהחלוקה בין התחומים נראית לי שרירותית מידי, ויש בהם יותר משותף מאשר שונה. בסופו של דבר, כנראה בגלל הרצון שלי להמשיך ולעסוק בתלת מימד, החלטתי בסוף ללמוד עיצוב תעשייתי".
אחרי שסיימתי את הצבא ידעתי שאני רוצה להמשיך ולעסוק בזה, אבל בשלב הזה, הנטייה שלי היתה יותר לכיוון של עיצוב. אמנם למדתי עיצוב תעשייתי, אבל היום אני חושב שזה לא כל כך משנה באיזו התמקצעות בעיצוב הייתי בוחר. בין אם הייתי הולך ללמוד אדריכלות, עיצוב גרפי או כל התמחות אחרת, אני חושב שהייתי מרוצה. גם אז וגם היום, אני חושב שהחלוקה בין התחומים נראית לי שרירותית מידי, ויש בהם יותר משותף מאשר שונה. בסופו של דבר, כנראה בגלל הרצון שלי להמשיך ולעסוק בתלת מימד, החלטתי בסוף ללמוד עיצוב תעשייתי".
מה הוביל אותך לבחור ללמוד דווקא ב HIT מכון טכנולוגי חולון?
"לאחר שהחלטתי לנסות ולהתקבל ללימודי עיצוב תעשייתי, ניסיתי לשלב את זה עם השאיפה שלי ללמוד בחו״ל.
נסיתי להתקבל גם ל Design Academy Eindhoven וכן ל ENSCI בפריז. במקביל, נסיתי להתקבל גם למוסדות המוכרים בארץ: לבצלאל, שנקר וחולון. אמנם הנסיונות שלי להתקבל בחו״ל לא צלחו, אבל לשמחתי יכולתי לבחור בין שלושת המוסדות המובילים בישראל. הלכתי להגשות פרוייקטי גמר, ודברתי עם סטודנטים ומרצים. הכל כדי לנסות ולהבין את האופי של בית הספר ואת האג׳נדה שלו לגבי עיצוב. מתוך שלושת המוסדות, הרגשתי שהכי מתאים לי ללמוד בחולון. האופן שבו דיברו במחלקה על מהו מעצב, ותפקידה של המחלקה בהכשרתו, מצא חן בעיניי. מעבר לזה, הסטודנטים שדברתי איתם נראו לי עייפים אך מרוצים, כך שלבסוף החלטתי שזהו המקום בשבילי. בדיעבד, אני מאוד שמח על הבחירה הזו. ארבע השנים שביליתי בלימודים במכון היו אמנם לא פשוטות, אבל בסופו של דבר נהדרות".
נסיתי להתקבל גם ל Design Academy Eindhoven וכן ל ENSCI בפריז. במקביל, נסיתי להתקבל גם למוסדות המוכרים בארץ: לבצלאל, שנקר וחולון. אמנם הנסיונות שלי להתקבל בחו״ל לא צלחו, אבל לשמחתי יכולתי לבחור בין שלושת המוסדות המובילים בישראל. הלכתי להגשות פרוייקטי גמר, ודברתי עם סטודנטים ומרצים. הכל כדי לנסות ולהבין את האופי של בית הספר ואת האג׳נדה שלו לגבי עיצוב. מתוך שלושת המוסדות, הרגשתי שהכי מתאים לי ללמוד בחולון. האופן שבו דיברו במחלקה על מהו מעצב, ותפקידה של המחלקה בהכשרתו, מצא חן בעיניי. מעבר לזה, הסטודנטים שדברתי איתם נראו לי עייפים אך מרוצים, כך שלבסוף החלטתי שזהו המקום בשבילי. בדיעבד, אני מאוד שמח על הבחירה הזו. ארבע השנים שביליתי בלימודים במכון היו אמנם לא פשוטות, אבל בסופו של דבר נהדרות".
שתף אותנו במשהו משמעותי במיוחד שיצאת איתו מהלימודים במחלקה לעיצוב תעשייתי במכון?
"במסגרת התואר יצא לי לפגוש חברים שאני מאמין שיישארו איתי למשך תקופה ארוכה. לא בגלל תחום העיסוק המשותף, אלא בעיקר בגלל ארבעת השנים האינטנסיביות ואינספור השעות שחלקנו יחד.
פעמים רבות במסגרת התואר, אתה עד לחברים שלך במצבי הקיצון שלהם: מצד אחד, בנקודות השיא, בהם הם מרגישים מיצוי של היכולות שלהם והכרה במי שהם כיוצרים ובאמירה האישית שלהם. מצד שני, בנקודות השפל, בהן מורגש שכל הזמן והאנרגיה שהושקעו בפרוייקט ירדו לטימיון, ונותר להם רק לתהות האם הם במקום הנכון עבורם. החוויות האלו מיצרות חברות וקשרים אמיתיים בין אנשים, שאני מאמין שימשיכו איתי לעוד פרק זמן ארוך".
פעמים רבות במסגרת התואר, אתה עד לחברים שלך במצבי הקיצון שלהם: מצד אחד, בנקודות השיא, בהם הם מרגישים מיצוי של היכולות שלהם והכרה במי שהם כיוצרים ובאמירה האישית שלהם. מצד שני, בנקודות השפל, בהן מורגש שכל הזמן והאנרגיה שהושקעו בפרוייקט ירדו לטימיון, ונותר להם רק לתהות האם הם במקום הנכון עבורם. החוויות האלו מיצרות חברות וקשרים אמיתיים בין אנשים, שאני מאמין שימשיכו איתי לעוד פרק זמן ארוך".
במה עסק פרויקט הגמר שלך?
"פרוייקט הגמר שלי, עסק בשילוב טכנולוגיות של הדפסה וסריקה תלת מימדית כחלק מתהליך הייצור של מוצרים בייצור סדרתי. מטרת הפרוייקט היתה לעשות שימוש בטכנולוגיות אלו על מנת לאפשר פרסונליזציה בקנה מידה גדול ומשתלם. על מנת להגשים מטרה זו, נדרשתי להציע פתרון בו המוצר מחולק לשני סוגי חלקים: חלקים הבאים במגע עם גוף המשתמש, מיוצרים ספציפית עבור המשתמש בטכנולוגיה של הדפסה תלת מימדית. חלקים שאינם באים במגע עם המשתמש, מיוצרים בטכנולוגיות נפוצות של ייצור סדרתי.
השילוב הזה, אפשר לי להציע פתרון אישי לכל משתמש בעלות סבירה לצרכן.
הצגתי את הרעיון לפרוייקט באמצעות תכנון של משקפי ראייה, מוצר בו נוחות והתאמה אישית הם קריטריונים חשובים להצלחה".
השילוב הזה, אפשר לי להציע פתרון אישי לכל משתמש בעלות סבירה לצרכן.
הצגתי את הרעיון לפרוייקט באמצעות תכנון של משקפי ראייה, מוצר בו נוחות והתאמה אישית הם קריטריונים חשובים להצלחה".
זוגות משקפיים שעיצב נעם קולמן. צילומים מתוך פרוייקט הגמר.
החלקים הכהים הם החלקים המיוצרים באופן ספציפי עבור כל משתמש בעוד שהחלקים הבהירים מיוצרים בייצור סדרתי.
החלקים הכהים הם החלקים המיוצרים באופן ספציפי עבור כל משתמש בעוד שהחלקים הבהירים מיוצרים בייצור סדרתי.
"באמצעות הפרוייקט, נסיתי להדגים ששימוש בטכנולוגיות חדשות במוצרים קיימים, יכול לאפשר לנו לענות בצורה טובה יותר על צרכי המשתמשים ולהציע פתרונות שלא היו אפשריים בעבר.
את פרוייקט הגמר שלי הנחה ראש המחלקה דודי ראב״ד. דודי אפשר לי את החופש שהייתי צריך ועם זאת את ההכוונה והפוקוס שנדרשו עבור הפרוייקט. אדם נוסף שסייע לי רבות ברכישת הידע הטכנולוגי לפרוייקט הוא צביקה גרינברג מחברת ״קליבר הנדסה״. צביקה גילה סבלנות אין קץ, והמון רצון לתרום מהידע העשיר שצבר בתחום. התרגשתי לראות את ההרתמות שלו ואת הרצון שלו לסייע להצלחת הפרוייקט.
את פרוייקט הגמר שלי הנחה ראש המחלקה דודי ראב״ד. דודי אפשר לי את החופש שהייתי צריך ועם זאת את ההכוונה והפוקוס שנדרשו עבור הפרוייקט. אדם נוסף שסייע לי רבות ברכישת הידע הטכנולוגי לפרוייקט הוא צביקה גרינברג מחברת ״קליבר הנדסה״. צביקה גילה סבלנות אין קץ, והמון רצון לתרום מהידע העשיר שצבר בתחום. התרגשתי לראות את ההרתמות שלו ואת הרצון שלו לסייע להצלחת הפרוייקט.
איך הגעת לעבוד בסטודיו של רון ארד?
"במסגרת תערוכת הבוגרים פנה אלי אסף רביב, מנכ״ל מותג המשקפיים pq eyewear. המותג מציע משקפיים בעיצוב של רון ארד. אסף הביע עניין בפרויקט הגמר שלי וביקש שאתלווה אליו ללונדון ואציג את הפרוייקט גם בפני רון. כמובן שממש שמחתי על ההזדמנות וקפצתי עליה. במסגרת הביקור שלי בסטודיו, שהיה מרתק, בדקתי עם רון אפשרות לבצע התמחות קצרה. נענתי בחיוב, והתחלתי התמחות של חודש בתחילת אוקטובר. החודש הפך לחודשיים, ובתום חודשיים הציעו לי עבודה בסטודיו. כך שלמעשה עברתי ללונדון בתחילת השנה".
תוכל לספר קצת על העבודה בסטודיו?
"למעשה אני עובד בסטודיו כבר למעלה מחצי שנה. אני עובד על מגוון פרוייקטים כמו ממשקפיים, תכשיטים וריהוט מידי פעם. העבודה בסטודיו מאפשרת לי לקחת חלק בפרוייקטים בקנה מידה גדול ועבור לקוחות מאוד מעניינים. בסה״כ העשייה היא מגוונת ודינמית ואני שמח שיוצא לי לקחת חלק בעולמות תוכן כל כך שונים אחד מהשני. כיוון שהגעתי לסטודיו ללא נסיון של ממש, אני משקיע הרבה זמן ברכישת כלים ויכולות שיאפשרו לי לבצע את העבודה. מעבר לזה אני לומד כמובן כיצד מתנהל סטודיו ואיך הדברים עובדים בעולם האמיתי. סביבת העבודה בסטודיו היא ממש טובה. כולם מאוד נחמדים וסבלניים, ואני מרגיש שיש לי המון מה ללמוד משאר המעצבים שעובדים סביבי, שזה תמיד נחמד".
איך זה לעבור לחו״ל?
"כמו שניתן לתאר, ההתחלה היא לא כל כך קלה. מעבר לעבודה חדשה בסטודיו בקנה מידה כזה, המעבר למדינה זרה מזמן איתו קשיים די צפויים כמו להסתגל לסביבה חדשה, להכיר חברים חדשים, למצוא מקום שמרגיש כמו בית וכו׳. לאט לאט אני מרגיש פה יותר ויותר בנח אבל זה תהליך שלוקח זמן. יש לי זמן להכיר את לונדון בעיקר בסופי השבוע כיוון שבמהלך השבוע אני עובד עד די מאוחר. כמובן שיש לעיר המון מה להציע, תמיד יש דברים לראות ולעשות. הפארקים פה נפלאים ואפילו מזג האוויר הרבה פחות גרוע מהמוניטין שיצא לו".
"כמו שניתן לתאר, ההתחלה היא לא כל כך קלה. מעבר לעבודה חדשה בסטודיו בקנה מידה כזה, המעבר למדינה זרה מזמן איתו קשיים די צפויים כמו להסתגל לסביבה חדשה, להכיר חברים חדשים, למצוא מקום שמרגיש כמו בית וכו׳. לאט לאט אני מרגיש פה יותר ויותר בנח אבל זה תהליך שלוקח זמן. יש לי זמן להכיר את לונדון בעיקר בסופי השבוע כיוון שבמהלך השבוע אני עובד עד די מאוחר. כמובן שיש לעיר המון מה להציע, תמיד יש דברים לראות ולעשות. הפארקים פה נפלאים ואפילו מזג האוויר הרבה פחות גרוע מהמוניטין שיצא לו".
תיעוד ההגשה של פרוייקט סטודיו שנעשה במסגרת תוכנית חילופי הסטודנטים בה השתתף נעם.
את הפרוייקט בצע בשיתוף פעולה עם Denis Tiryaki.
את הפרוייקט בצע בשיתוף פעולה עם Denis Tiryaki.
איך אתה מדמיין את המשך ההתפתחות המקצועית שלך?
"אני אמנם ממש בתחילת הדרך המקצועית שלי, אבל אני יודע לומר שבעתיד אשמח לעבוד בצוות עם אנשים מדיסיפלינות שונות. אני חושב שהמון דברים יפים ומעניינים נוצרים משיתוף פעולה עם אנשים מתחומים שונים לגמרי. בנוסף לזה, אני חושב שאני מסוג האנשים שרואה עיצוב ככלי לפתרון בעיות. אני מאוד שמח לראות מקומות שמתייחסים לעיצוב באופן הוליסטי, כזה שבמסגרתו פתרון לבעיה לא חייב להיות מוצר אלא יכול באותה המידה להיות שירות או כל דבר אחר. הגישה הזו נראית לי כמו משהו שאשמח להיות מעורב בו בעתיד".
לקראת טקס הענקת התארים, מה אתה מאחל לך ולחבריך?
"אני מאחל לחברים שלי ולעצמי, שיהיה לנו את האומץ והרצון ללכת בדרך שלנו ולפתח את הקול הייחודי לנו. במקביל, אני מקווה שכל אחד מאיתנו יפנים את האחריות שמוטלת עליו בתור מעצב, ויפעל כדי לממש אותה. אני מאמין שיש לנו המון יכולת לעשות טוב, אז כדאי שננצל אותה".
פורסם: 27/05/2015
