עיצוב, ארכיטקטורה, פיצה ויין

 

 

 

נדב חזות, סטודנט שנה ד' במחלקה לעיצוב פנים, מתחיל את שנת הלימודים האחרונה במחלקה עם התרגשות קלה וניחוח בין לאומי. את חמשת חודשי סמסטר ב' של שנת הלימודים השלישית הוא בילה במילאנו שבאיטליה. כמה ימים לאחר שהגיש את פרויקט הגמר שלו לאותה השנה, "The Shell"- מתחם בימות נייד המשמש אמנים לא מוכרים, נשלח נדב לתכנית חילופי הסטודנטים. מספר ימים לאחר שהמריא לאיטליה נמסרה לו ההודעה כי הגשת הגמר שלו זכתה כהגשה המצטיינת השכבתית. במסגרת תכנית החילופים התקבל נדב ללימודים ב-Istituto Europeo di Design) IED Milano).IED הינה רשת בתי ספר לעיצוב מהנחשבים והידועים באירופה כאשר השלוחה האיטלקית במילאנו מפורסמת, בדיוק כמו העיר, בתחומי האופנה והעיצוב.

 

"מהרגע שנכנסתי ללימודים במכון הטכנולוגי ידעתי שאני רוצה לצאת למסע הזה וכיוונתי מההתחלה למילאנו או ברצלונה. ידעתי שהן היעד הנכון מקצועית עבורי וכשהגעתי לשם הבנתי שבחרתי נכון. מילאנו היא בית לתרבות יוצרת, לאומנות, לעיצוב תעשייתי, לעיצוב אוכל וכמובן לעיצוב אופנה." אומר נדב

 

אילו סוג של משימות ניתנות לסטודנטים לעיצוב במילאנו והאם הן שונות מצורת הלימדה בארץ?
"חילקו את הכיתה לזוגות ולכל זוג ניתנה משימת עיצוב אחרת. אני ומאיה, סטודנטית נוספת מהמכון שיצאה איתי לחילופים, קיבלנו משימה לעצב חנות קונספט למוצריה של חברת השוקולדים השוויצרית "לינדט". האתגר היה שבאותה החנות ממש אמורים להימכר גם פרטי הלבוש של חברת ההלבשה התחתונה " "Intimacy. היה מאוד מאתגר ושם, אני חושב, הגעתי למסקנה כי הלימודים בארץ הם הרבה יותר קונספטואלים ואילו במילאנו ישנו דגש נרחב על מימד הפרקטיקה."

 

איפה מתגוררים? איך מסתדרים עם פערי התרבות?
"המגורים במילאנו לא זולים, מדובר בצפון איטליה ולכן התגוררתי בדירת שותפים. איתי בדירה התגורה שותפה ישראלית שמיד הפכה לחברה טובה. לחילופים יצאתי עם עוד שתי סטודנטיות מהמחלקה לעיצוב פנים וסטודנטית נוספת מהמחלקה לעיצוב תקשורת חזותית. אין לי מילים להסביר כמה חשוב שיש איתך מישהו שדובר את השפה ובמבט הוא מבין אותך מבלי שתצטרך להגיד מילה. החיים באיטליה מתנהלים בקצב אחר מבישראל: דקה שווה שעה ושעה שווה שנה . הכל "באיזי" אין לאן למהר. בהתחלה היה קשה להתרגל לעניין בעיקר אחרי שאתה מסגל לעצמך קצב חיים מהיר ולחוץ. לאט לאט הצלחתי להבין את היכולת של האיטלקים להעריך את החיים, את הרגע ואת היום."

 

הספקת לסגל לעצמך חיים כשל מקומי המתגורר בעיר?
"לרוב בחרתי ללכת ברחוב, לא לעלות על התחבורה הציבורית ולהינות מארכיטקטורה מרהיבה ומלאת פרטים. מיום ליום נעשתי רעב יותר למצוא מקומות חדשים בעיר, להתבונן באנשים, ללמוד את השפה ובעיקר לא להפסיק ללכת. אין תחושה כמו להגיע ל"נווילי" (שכונת אופנתית במילאנו) בשש בערב ולסכם את היום בכוס יין משובחת, לאכול פיצה או משהו אחר שעשוי מעגבניות, מוצרלה, ביזיליקום ובצק שאינו פיצה. רציתי לטרוף את העיר ולכן הבטחתי לעצמי בכל יום לתעד רגע במצלמה שלי 10-20 שניות כדי שלא אשכח את התקופה החד פעמית הזאת."

 

מה אתה חושב שקיבלת כמעצב מחווית חילופי הסטודנטים והאם תמליץ על כך לסטודנטים נוספים?
"לדעתי חילופי הסטודנטים בלימודי עיצוב חייבים להיות בגדר חובה. סטודנט שלומד לספר סיפורים בחומר, צורה וצבע נחשף בפרויקט מסוג זה לתרבות אחרת שמצליחה לגרום לו לחשוב ובחינתי זה הכי כיף שהמוח עובד, חוקר ומסתקרן. חשוב בשלב מסוים להתנתק מהמקומות הנוחים אליהם אתה מתרגל. השפה, ההתנהגות והרחוב בתרבות זה מלמדים אותך גינונים חדשים שפותחים את הראש למקומות חדשים."

 

החילופים פיתחו אצלך רעב לעבוד בחו"ל?
"תמיד יש את החלום של לעבוד בחו"ל אבל כרגע אני מחובר מאוד למציאות והמציאות היא שאני סטודנט שנה ד' ב-HIT"

 

לצאת מהקוביה ההונגרית  חווית של שי צורק מחילופי הסטודנטים בבודפשט		כובשים את ברלין, בלי אף מילה על מילקי חוויתה של ולריה מוניס מחילופי הסטודנטים בברלין