שיחה אישית עם אדריכל ניסן ורשבסקי
כתבה : רווית הררי מתוך המגזין "נישה"
הוא מאמין בעיצוב טוטאלי, שבו הפנים והחוץ מציגים שפה אחידה, והיום, אחרי שנים שבהן תכנן ועיצב בתים וכלי תחבורה יוקרתיים בארץ ובחו"ל, הוא מתמקד בפרויקטים של תמ"א 38 ומכהן כראש המחלקה לעיצוב פנים במכון הטכנולוגי, חולון. שיחה אישית עם אדריכל ניסן ורשבסקי
לפני כעשר שנים חזר אדריכל ניסן ורשבסקי לישראל לאחר שהות בת חמש שנים בפריז, שבה התמחה בעיצוב יוקרה. בין היתר התנסה בעיצוב יאכטות, מטוסים פרטיים ודירות יוקרה. עיצובו היה עיצוב כולל ומדוקדק, עד אחרון הפרטים. את גישת העיצוב הטוטאלית הזאת יישם במשרד הפרטי שפתח עם שובו ארצה, משרד שבו עסק בשנים האחרונות בתכנון בתים פרטיים. כיום הוא מתמחה בתכנון ובביצוע פרויקטים של תמ"א 38, מה שהפך אותו להגדרתו ל"אדריכל ללא קליינטים". "היום אני גם הקליינט וגם האדריכל", הוא אומר. "אני מרגיש שאני תורם למטרה טובה בעצם השבחת נכסים של דיירים מעוטי יכולת, וגם בונה את האני מאמין שלי במקביל. השילוב של פעולה חברתית עם יישום האג'נדה העיצובית שלי, הוא מצב של win־win מבחינתי".
בתמונה: מבנה הנראה כאובייקט קובייתי שלם בעל חזית אחידה בבית דו משפחתי בעתלית
אז מה האני מאמין שלך? מה מאפיין את סגנון התכנון והעיצוב שלך?
אני מאמין בעיצוב טוטאלי שבו הפנים והחוץ מדברים בשפה אחידה, ושם דגש בפרטים הקטנים במטרה לייצר מוצר מושלם. ייתכן שההתמחות שלי בעיצוב יוקרה טוטאלי שבו לא מתפשרים על אף פרט, תרמה לכך. אני מתייחס לבתים שאני מתכנן כאל אובייקט שלם. בבית שתכננתי ברמת השרון למשל, חזית הבטון של הבית חרוצה בקווים ישרים אופקיים שמנצלים את אור השמש כדי ליצור משחקי אור וצל התורמים לתחושה שמדובר בקובייה לבנה שלמה. הקווים חוצים אפילו את החלונות ואת הדלתות כדי שלא תהיה תחושה של מקריות בתכנון. בריכת השחייה נבנתה תחת קורה שמזדקרת מגג הבית, ונראית כמלבן שנגרע מהמרווח בבין הקורה לבניין. הקורה העליונה תוחמת את החצר הפנימית של הבית ומהדהדת את צורת הבריכה, וכך העין קולטת אובייקט מתוכנן שלם.
אני מאמין בעיצוב טוטאלי שבו הפנים והחוץ מדברים בשפה אחידה, ושם דגש בפרטים הקטנים במטרה לייצר מוצר מושלם. ייתכן שההתמחות שלי בעיצוב יוקרה טוטאלי שבו לא מתפשרים על אף פרט, תרמה לכך. אני מתייחס לבתים שאני מתכנן כאל אובייקט שלם. בבית שתכננתי ברמת השרון למשל, חזית הבטון של הבית חרוצה בקווים ישרים אופקיים שמנצלים את אור השמש כדי ליצור משחקי אור וצל התורמים לתחושה שמדובר בקובייה לבנה שלמה. הקווים חוצים אפילו את החלונות ואת הדלתות כדי שלא תהיה תחושה של מקריות בתכנון. בריכת השחייה נבנתה תחת קורה שמזדקרת מגג הבית, ונראית כמלבן שנגרע מהמרווח בבין הקורה לבניין. הקורה העליונה תוחמת את החצר הפנימית של הבית ומהדהדת את צורת הבריכה, וכך העין קולטת אובייקט מתוכנן שלם.
משתמע מדבריך שסגנון התכנון והעיצוב שלך מינימליסטי ומודרני מאוד.
לא בהכרח. מאחר שאני מאמין שכל פרויקט הוא אובייקט עצמאי הראוי לעיצוב טוטאלי, אני מנסה להתחבר לפרויקט הספציפי ולמקום עצמו ולא לכפות את עצמי ואת האני מאמין שלי על המקום. למשל, בבית לשימור ששיפצתי בעין הוד התייחסתי להיסטוריה של הבית ולשיטת הבנייה המקורית שלו. זה היה בית בן יותר ממאה שנה ששימש כדיר, והרעיון היה לשמר בו כל פרט שניתן ולהדגיש את ההבדלים בין ישן לחדש גם בחוץ וגם בחללי הפנים. הדגש שאני נותן הוא בשלמות שבתכנון, ולא בסגנון העיצוב.
לא בהכרח. מאחר שאני מאמין שכל פרויקט הוא אובייקט עצמאי הראוי לעיצוב טוטאלי, אני מנסה להתחבר לפרויקט הספציפי ולמקום עצמו ולא לכפות את עצמי ואת האני מאמין שלי על המקום. למשל, בבית לשימור ששיפצתי בעין הוד התייחסתי להיסטוריה של הבית ולשיטת הבנייה המקורית שלו. זה היה בית בן יותר ממאה שנה ששימש כדיר, והרעיון היה לשמר בו כל פרט שניתן ולהדגיש את ההבדלים בין ישן לחדש גם בחוץ וגם בחללי הפנים. הדגש שאני נותן הוא בשלמות שבתכנון, ולא בסגנון העיצוב.
בתמונה: שחזור אלמנטים של הבנייה המקורית בבית בן מאה שה בעין הוד
אתה אדריכל בהשכלתך אך השנה התמנית להיות ראש המחלקה לעיצוב פנים במכון הטכנולוגי בחולון. איך אתה רואה את יחסי הגומלין בין שני התחומים?
אדריכלות היא אחד המקצועות הבודדים בעולם שלא השתנו במאה השנים האחרונות, אף שהעולם זינק קדימה מבחינה טכנולוגית. לפעמים הטכנולוגיה מספיקה להשתנות מזמן התכנון לזמן הביצוע בבניין, בשל המשך הארוך של תהליך הבנייה. לכן אני חושב שהעתיד נמצא דווקא בעיצוב פנים כי זה מקצוע גמיש שמגיב לסביבה במהירות רבה יותר. ההתפתחויות הטכנולוגיות בימינו, לצד השינויים האורבניים והשינויים במבנה המשפחתי המסורתי, יוצרים מצבים חדשים ולא מוכרים שצריך להתייחס אליהם. למשל, כשהערים גדלות ועתודות הקרקע מצומצמות, עיצוב הפנים הופך יותר ויותר משמעותי כי יש צורך חזק בתכנון ועיצוב מחדש של חללים קיימים. זה האופן שבו העיר מחדשת את עצמה. גם התנאים החברתיים השתנו, מבנה המשפחה המסורתי השתנה, והדבר חייב לבוא לידי ביטוי בתכנון פנים הדירה, שכבר אינו סטנדרטי עוד. למשל, היום יש דירות ורסטיליות מאוד, שמשנות את אופיין ואת מבנן לפי ימות השבוע ובהתאם לצורכי המשפחה המשתנים (בית של זוג גרוש שמחזיק במשמורת משותפת על כמה ילדים למשל).
אדריכלות היא אחד המקצועות הבודדים בעולם שלא השתנו במאה השנים האחרונות, אף שהעולם זינק קדימה מבחינה טכנולוגית. לפעמים הטכנולוגיה מספיקה להשתנות מזמן התכנון לזמן הביצוע בבניין, בשל המשך הארוך של תהליך הבנייה. לכן אני חושב שהעתיד נמצא דווקא בעיצוב פנים כי זה מקצוע גמיש שמגיב לסביבה במהירות רבה יותר. ההתפתחויות הטכנולוגיות בימינו, לצד השינויים האורבניים והשינויים במבנה המשפחתי המסורתי, יוצרים מצבים חדשים ולא מוכרים שצריך להתייחס אליהם. למשל, כשהערים גדלות ועתודות הקרקע מצומצמות, עיצוב הפנים הופך יותר ויותר משמעותי כי יש צורך חזק בתכנון ועיצוב מחדש של חללים קיימים. זה האופן שבו העיר מחדשת את עצמה. גם התנאים החברתיים השתנו, מבנה המשפחה המסורתי השתנה, והדבר חייב לבוא לידי ביטוי בתכנון פנים הדירה, שכבר אינו סטנדרטי עוד. למשל, היום יש דירות ורסטיליות מאוד, שמשנות את אופיין ואת מבנן לפי ימות השבוע ובהתאם לצורכי המשפחה המשתנים (בית של זוג גרוש שמחזיק במשמורת משותפת על כמה ילדים למשל).
צילום: איתן סרקובסקי
בתמונה: עבודת אומנות של ניסן ורשבסקי, "בית קברות לבתים כואבים", 2011, חריטה על עץ וצבע שמן, 80X90 ס"מ.
המעבר שעשית מעיצוב לאלפיון העליון באירופה לתכנון בתים פרטיים בישראל וליוזמות אדריכליות עצמאיות לווה בחשבון נפש שתועד באינספור פתקים, רישומים וסקיצות, שאוגדו בספר "בתים כואבים". ספר על הספר הזה.
הבנתי שבתים הם מקומות כואבים, ושהדבר אינו ניכר בחזיתם האחידה והמטופחת. הספר מנסה להוציא את הפנים החוצה, לחדור מבעד לחזית האחידה. יכול להיות שזו אחת הסיבות למעבר שלי לעיצוב פנים, הרצון שלי להתעסק בפנים הנושם ולא בחזית האטומה והנוקשה. בציורים שהמשכתי לעשות מאז אני לוקח תוכניות בנייה של בתים שחייתי בהם או שתכננתי אותם ופורש אותן. הבית שנפתח ונפרש מקבל צורה אמורפית ועִמה משמעות חדשה. לפעמים הצורות האמורפיות, הבלתי מוגדרות, המשוננות והמשונות משקפות טוב יותר את הבית מאשר חזיתו האחידה.
הבנתי שבתים הם מקומות כואבים, ושהדבר אינו ניכר בחזיתם האחידה והמטופחת. הספר מנסה להוציא את הפנים החוצה, לחדור מבעד לחזית האחידה. יכול להיות שזו אחת הסיבות למעבר שלי לעיצוב פנים, הרצון שלי להתעסק בפנים הנושם ולא בחזית האטומה והנוקשה. בציורים שהמשכתי לעשות מאז אני לוקח תוכניות בנייה של בתים שחייתי בהם או שתכננתי אותם ופורש אותן. הבית שנפתח ונפרש מקבל צורה אמורפית ועִמה משמעות חדשה. לפעמים הצורות האמורפיות, הבלתי מוגדרות, המשוננות והמשונות משקפות טוב יותר את הבית מאשר חזיתו האחידה.
