"כשהגעתי לראיון עבודה וראו מה אני, כבוגר המכון, מסוגל לעשות הם מאוד התרשמו וקיבלו אותי, למרות שלא היה לי ניסיון והם חיפשו מישהו בעל ניסיון&q
חיון מוסיף כי "לכל אורך הלימודים יש חיבור לשטח, כל מרצה הוא איש מקצוע שעובד בתחום ויש גם הרבה קורסים שמשלבים עבודה עם ארגונים חברתיים או עסקיים. היה קורס בעיצוב מבנה לילדים במצוקה, למשל וקורס אחר בעיצוב בנק". חיון עובד בתחום, במשרד שמתמקד בעיצוב פנים. עיקר העבודה שלו היא בשרטוט, אך הוא מודע לכך שזו ההתחלה, "זה התהליך הטבעי שעובר מעצב, תחילת הדרך היא בעבודה על השפה שאנחנו מוציאים החוצה". לדבריו, למעלה מ-70% מחבריו לתואר השתלבו בעבודה במשרדי אדריכלות ועיצוב פנים.
חיון הגיע ללימודי עיצוב פנים לאחר שעבד כיועץ בתחום הסטריאו והקולנוע הביתי. הוא חשב להמשיך בעיסוק זה ולהרחיב אותו לעיצוב חללים, תוך מתן דגש לבית החכם. לדבריו, "במהלך הלימודים כבר הייתי במקום אחר. נפתחו לי העיניים לאדריכלות, אמנות ותיאוריות שונות בתחומים אלה וזה עשה לי רק טוב. כך שהתחלתי לחשוב על עיצוב נטו ואולי להמשיך ללימודי אדריכלות בהמשך".
חיון מתאר את הלימודים כ"חוויה מדהימה. במשך ארבע שנים טרחתי להכיר הכל מהכל, ניצלתי את מגוון תחומי הידע שהיו קיימים ונהניתי מכל אחד ואחד מהם. זה באמת מה שרציתי לעשות במכון". הוא מוסיף כי "רציתי ללמוד מכמה שיותר מרצים והרגשתי שאני מקבל את זה. אין שטאנץ, לכל מרצה קו וגישה משלו, בין אם זו גישה מאוד מופשטת, פרקטית, טכנית, מדויקת או גראפית". מעבר לכך, לדבריו "יש תחושה שתמיד יש עם מי להתייעץ, גם אם מדובר במרצה שלא לימד אותך באופן ישיר. לא ידוע לי על מקרה שמרצה התעלם משאלה של סטודנט". מבחינת האווירה הסטודנטיאלית, חיון מתאר "אווירה חברית מאוד חזקה ומהנה. הרבה מהחברים ללימודים חושבים להמשיך את זה בהקמת קבוצה שתעסוק בפעילות עיצובית יותר אמנותית, מופשטת ורעיונית".
פרויקט הגמר של חיון, "מגורים לאדם החרדתי של המאה ה-21", בהנחיית אדריכל יואב מאירי זכה בפרס פרויקט מצטיין ועורר עניין רב.
.jpg)
 |
|
הפרויקט של יוסי חיון |
ממה נבע הרעיון, מהמצב הביטחוני?
"אני רואה את זה כאילו המקלט השתלט על הבית. אין היום בית שבונים בלי ממ"ד. דווקא ניסיתי לברוח מהמקום של המצב הביטחוני. ערכתי פרויקט מחקרי על מקלטים ציבוריים וגיליתי שמקלט נחשב למקום חסוי. כך, שנאלצתי להתגנב למקלטים. מה שיותר מעניין הוא שמצאתי שמקלט הוא מקום טעון מאוד ברגשות, כמו לחץ, חוסר אונים וחרדות. עניין אותי הפן הזה, הפן הפסיכולוגי בשהות במקלט והתעסקתי בשאלות כמו, איך מתמודדים עם פחד ממקומות סגורים, פחד מאנשים, פחד מלכלוך וכדומה".
איך הפוביות האלה באו לידי ביטוי בעבודה עצמה?
"הפרויקט מורכב משמונה מודולים- חללים, ששטח כל אחד מהם הוא חמישה מטרים מרובעים. התברר לי שיש נוסחה שמחשבת כמה זמן אפשר לשהות במקלט ללא מסנן אוויר, ובשטח זה שהוא שטח סטנדרטי לא ניתן להישאר מעבר לשלוש שעות, ללא מחזור אוויר. כל מודל מייצג פוביה אחרת ופונקציה אחרת, לא נשארתי רק ברמה הרעיונית. פחד מאור השמש, למשל, בא לידי ביטוי בחדר שינה כי כשישנים לא צריכים אור שמש. דוגמה נוספת, פחד ממקומות ציבוריים עם הרבה אנשים, מתבטא בחדר העבודה. כך האדם יכול לעבוד בבית ולא לצאת לרחוב בדרך לעבודה. בנוסף, השתמשתי בבטון שהוא חומר דומיננטי והיו לו הרבה תפקידים, הוא משמש גם הטקסטורה וגם המגן".
