החלטתי לבחור בעיצוב תעשייתי שהוא תחום שיותר פתוח לתחומים אחרים

קונדרטייב התקבל ללימודים בניסיון השני, אבל לא נפגע מכך ואומר "גיליתי שרוב המוכשרים לא מתקבלים בניסיון הראשון...". אמירה זו אולי אינה נשמעת צנועה במיוחד, אבל במקרה של קונדרטייב היא כנראה נכונה. פרויקט הגמר הייחודי שלו זכה לשבחים וכן הוא מתחיל ללמד במחלקה קורס בנושא המחשה.

קונדרטייב, שעלה לארץ בגיל 12 מאוקראינה אומר כי "הלימודים במחלקה עמוסים ולא קלים, אבל אני זוכר בעיקר דברים טובים ושקיבלתי הרבה כלים מקצועיים. הכלי הכי חשוב שקיבלתי הוא לחשוב באופן לא שגרתי, שאר הדברים, כמו סקיצה וסטיילינג ניתן ללמוד". הוא מוסיף כי "האווירה הייתה מצוינת, הסטודנטים ברמה גבוהה ולומדים הרבה אחד מהשני". הוא זוכר במיוחד את המרצים פרופ' יוש כהנא ואת דודי ראבד. האחרון לדבריו, "מרצה נהדר שכיף מאוד לעבוד איתו. הוא רואה במה הסטודנטים מתקשים ונותן להם תרגילים שיחזקו אותם". קונדרטייב עוסק כיום בהדמיות מחשב ובהדמיות תלת ממדיות ומתכנן בקרוב להיכנס גם לתחום העיצוב התעשייתי. הוא יודע להגיד על חבריו ללימודים שרובם השתלבו טוב בעבודה.

בפרויקט בעיצוב תעשייתי יש חשיבות לכל דבר איך הוא יעבוד, גם מבחינה טכנולוגית וגם מבחינת מראה. כאן גם היה צורך להתחשב בעניין הפסיכולוגי, כך שהרכיבים היו צריכים להיראות כמה שפחות מפחידים, כדי לא לעורר בהלה. חשבתי על כל מרכיב ומרכיב, כך שזו חליפה שניתן לייצר אותה, במקרה הצורך. הפרויקט היה משולב בהקרנת ארבעה סרטים שעסקו במשמעות של אסון גרעיני. קשה לתפוס שפצצה גרעינית אחת יכולה לגרום לכך שישראל לא תהיה קיימת. אכן, אנשים הגיבו לא פעם בהלם. כך, שהצלחתי להעביר את האווירה וזה מה שהיה חשוב לי. באופן כללי, אני ממליץ לעשות מה שאתה אוהב בעבודת גמר ולא בהכרח לעשות מיינסטרים. כך יוצאים הרבה פעמים דברים מעניינים".