שטיינבוק מוסיפה כי "צריך לזכור שאתה לא אמן ולא משורר, אתה מעצב, וככזה כדאי שתתכנן תמיד דברים שיהיו מיוצרים בטכנולוגיה ישימה, שיהיו פרקטיים ובעיקר מובנים למסתכל. יחד עם זאת, המגוון בלימודים מאפשר לסטודנט למצוא את עצמו ברצף שנע בין הטכני למופשט".
למה בחרת ללמוד במחלקה?
"זה היה די מזמן... זו הייתה המחלקה היחידה שנרשמתי אליה ושמחתי מאוד כשהתקבלתי. התרשמתי שלמחלקה יש שם טוב, שאנשים נהנים ללמוד שם ומגיעים להישגים שהרשימו אותי".
ואני מניחה שאם היית מתאכזבת, לא היית חוזרת ללמד במכון.
"לא הייתי מלמדת במקום שאני לא מאמינה בו במיליון אחוז. אני מרצה במשך השנתיים האחרונות וכל סמסטר בוחרת ללמד מחדש, מתוך עניין ואתגר. גם כסטודנטית במכון נהניתי מכל רגע".
מה היה המסלול שלך אחרי שסיימת את התואר?
"לגמרי בהתחלה, אחרי שסיימנו את הלימודים, הקמנו סטודיו משלנו, שהתגבש לאט לאט. אני ועידן (פרידמן, בן זוגה ושותפה המקצועי שלמד יחד איתה במחלקה) סיימנו בהצטיינות. כך, שקיבלנו הצעות ומרצים המליצו עלינו. עדיין, היו מעט אופציות והן היו מאוד סטנדרטיות. אנחנו לא מצאנו במה שהתאימה לנו. ומפה לשם החלטנו להתעקש ולבנות לעצמנו את הפלטפורמה שתתאים לנו".
הסטודיו, שנקרא Reddish קיים מזה שש שנים. הם משלבים בו עיצוב עבור לקוחות, וכן פיתוחים מקוריים שלהם, שחלקם נשארים ברמת המוצר הבודד ומוצגים בתערוכות וחלקם פונים לייצור מסחרי. בשני המקרים, רוב תחום הפעילות הוא סביבת הבית – ריהוט, אביזרים, תאורה, אפילו תכשיטים. הדגש בפעילות הסטודיו הוא על גיוון הפרויקטים מפלסטיקה לתעשייה ועד One Off לגלריה.
עד היום שטיינבוק ופרידמן הציגו במגוון תערוכות בארץ ובעולם, ביניהן במוזיאון ישראל, ב Victoria & Albert Museum שבלונדון, במוזיאון ארץ ישראל, בתערוכת רהיטים של מעצבים מבטיחים בקופנהגן, במילאנו, בברלין ועוד. כמו כן, הספיקו לזכות בפרסים שונים על עיצוביהם בנושאי ריהוט וקונספט, וביניהם פרס ראשון בתחרות הבינלאומית למעצבים צעירים IMM Cologne, שנערכה בקלן בגרמניה ופרסים מטעם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ומטעם משרד המדע התרבות והספורט.
מהיכן נובע הצורך ביצירה מקורית?
"לפעמים המניע הוא תחרות או תערוכה, במקרים אחרים, המניע הוא גחמה שלנו. פשוט ככה. עולה רעיון לראש ומאותו הרגע אנחנו פשוט חייבים להוציא אותו החוצה".
יש מוצר שעיצבתם שאתם יותר קשורים אליו?
"זה כמו לשאול 'איזה ילד את יותר אוהבת?' ".
כמרצה, מהם התחומים שבהם את עוסקת יותר?
"לימדתי בכל השכבות מא' – ד' ובמגוון קורסים: קורסים ראשיים, קורסי בחירה והנחיית פרויקטי גמר. מבחינת הנתיבים השונים של המחלקה, אני משויכת 'לתרבות ויצירה' ובשנים היותר מתקדמות מלמדת קורסים ראשיים בנתיב הזה. בצורה מאוד סטריאוטיפית, המעצב הוא זה שנמצא במרכזו של הנתיב הזה. אני מודה זה הכי אגוצנטרי. יחד עם זאת, בכל אחד מהנתיבים נמצא הטאצ' האישי שלך כמעצב תעשייתי, אבל כאן המקום שלך כיוצר דעתן, המחשבות שלך ועולם האסוציאציות האישי שלך, יותר מודגש".
מה הכי חשוב לך להעביר לסטודנטים?
"כנות ואומץ, זה מה שהייתי הכי רוצה לתת. להבין מה מעניין אותך, מה אתה אוהב, מה האופי שלך. כישרון אתה מביא מהבית, כלים אתה מקבל מהלימודים, וכנות ואומץ, אתה צריך לנכס לעצמך, גם כעצמאי וגם כשכיר. הכלים שבעיני הכי חשוב להעביר הם דרך חשיבה, הסתכלות על דברים ויכולת ניתוח. בסמסטר ב' של שנה ב' לדוגמא לימדתי קורס בפתרון בעיות למשתמש בסביבה של מטבח. הפתרונות היו מאוד מגוונים והתלמידים יכלו ללמוד גם מחבריהם לכיתה. יש מי שלקח את זה לכיוון יותר רציני ויש מי שלקח את זה לכיוון יותר הומוריסטי. התלמידים עיצבו למשל, סט כלים שמסדר לך את הצלחת כמו שף, היו פטנטים להחזיק את התיון שלא ייפול לספל ומפה שאם שופכים עליה יין, היא משתנה באופן דקורטיבי".
