תערוכת "חפץ זיכרון"

 

לפני מספר שנים הכריז "יד ושם" על מבצע לאומי "לאסוף את השברים" בו מסרו ניצולי שואה חפצים, תמונות, יומנים ומסמכים מקוריים מתקופת השואה. למרות הערך הסנטימנטלי העצום, הסכימו להיפרד מהם, כדי להנציח את סיפורם ולשמרם באופן מוחשי למען הדורות הבאים.

 

כך נוצר שיתוף פעולה ייחודי בין יד ושם לבין HIT מכון טכנולוגי חולון, במסגרת קורס לתלמידי שנה ד' לתקשורת חזותית אשר זכו לסיור מיוחד במחסן החפצים כדי לבחור חפץ אשר יהווה עבור השראה ליצירה להנצחת הסיפור העומד מאחורי החפץ. היצירות מוצגות בתערוכת "חפץ זיכרון" שאוצרת בתוכה סיפורים מרגשים אשר מוצגים באופן ויזואלי חדשני.

 

התערוכה מציגה ומסכמת את תוצרי הקורס, בהנחיית איתן ברטל ודנה בן דוד, אשר מדגיש את חשיבות מעורבותם וקרבתם של המעצבים הצעירים לנושא השואה תוך מתן פרשנות יצירתית עכשווית לסיפורים העולים מהחפצים הנמצאים ביד ושם או כאלו שהסטודנטים הביאו מהמורשת המשפחתית שלהם.

 

כל חפץ אוצר בתוכו סיפור אישי טעון, חלקם סיפורים קשים וחלקם מרגשים, המציגים פנים שונות לתקופת השואה. בהשראת המגע עם החפצים, יצרו עבודות תלת ממדיות הנוגעות בחומר כגון ספרים אישים, משחק זיכרון משפחתי, חוברות מאוירות, סרטי אנימציה וכן עבודות אינטראקטיביות, מעבודות אלו מורכבת התערוכה.

 

 

 

הבובה של ציפי, אשר מציגה ליאת שגב. ליאת התחברה לסיפורה התמים והמרגש של בובה, אשר ציפי קיבלה ליום הולדתה ושאבה ממנה כוחות כשהיתה ילדה בבודפשט בזמן השואה. ציפי מאמינה כי ניצלה מהזוועות הודות לשיחות עם הבובה, כאשר בעקבות אחת השיחות החליטה לברוח מבית החולים של הצלב האדום. בדיעבד גילתה שהנאצים זרקו את כל הילדים שנותרו במקום לנהר הדנובה. על בסיס הבובה יצרה ליאת ספר בד מאויר ומודפס המספר את סיפורן המשותף מנקודת מבטה של הבובה. את הספר הדפיסה ותפרה באופן ידני יחד עם סבתה שסייעה לה בפרוייקט. הספר עם טקסטורות הבד מאפשר למי שקורא את ספר להרגיש את התחושות באופן אותנטי.

 

רוית סגס מציגה זכרונות צפים. משחק קלפים לשימור זיכרון השואה המשפחתי לזכרם של סבא משה וסבתא רחל משחק זיכרון המבוסס על התאמת זוגות קלפים מאויירים וכתובים, כל זוג קלפים מהווה פיסת זיכרון מהסיפורים של סבא וסבתא שלי- החל מהילדות לפני המלחמה, דרך השואה ועד עלייתם לארץ ישראל (הם הכירו על האונייה קסרטה בשנת 1948). בנוסף, מארז הקלפים מכיל חוברת הוראות עם הסיפורים המלאים.

אדוה תורן, יצרה פרוייקט משותף יחד עם סבתה, ניצולת השואה. אדוה אספה צילומים של בני משפחה לבושים בבגדים שסרגה ותפרה סבתא לאורך השנים וערכה אותם לספר המסודר מבחינה כרונולוגית. הספר מדגיש את העיסוק האובססיבי בבגדים כדרך להתמודדות עם נושא השואה. המינימליזם בטקסט מדגיש את השקט ששרר סביב הנושא השואה בבית. בשנות המלחמה דפי הספר נותרו ריקים.

 

 

לירון תמיר- ספר של סבא, ניצול שואה אשר נפטר לפני כשנתיים. היא אספה את כל המסמכים והיומנים שהותיר עם כתביו חלקם בכתב ידו וחלקם מודפסים. הספר מספר את סיפורו של סבא כולל חייו בהונגריה ועלייתו לישראל. את הספר תרגמה גם להונגרית.

 

שיר רצאבי מציגה מכתבי ברוקמן היומן מאגד את מכתבי משפחת ברוקמן אשר נשלחו לחבריהם מתוך מחנות הריכוז בהם שהו בזמן השואה. המכתבים מלווים באיורים המתכתבים עם איורי אם המשפחה אשר נמצאו ביומנים שכתבה טרם פרוץ המלחמה. המכתבים אוגדו ליומן המהווה מעין יומן המשך ליומני האם, יומנים שלא יכלו להיכתב על ידה בזמן המלחמה.

 

שחר ביקובסקי בחר להציג מתכונים כזכרון ספר המאגד בתוכו אוסף מתכונים שנאספו כזכרון מתקופת השואה. האיורים בספר מסמלים את הדיסוננס בין הגעגוע והזכרונות של האוכל מהבית לבין המחסור הגדול באוכל שהיה בתקופת המלחמה.