עדיין אופטימים - עשור למותו של דודו גבע

 

 

120 מאיירים ישראליים השיבו לחיים את דמויותיו המיתולוגיות של גבע - הברווז, צמד הבלשים אהלן וסהלן, הפקיד יוסף, האביר זיק ועוד- בעקבות יוזמה של המאייר צחי פרבר ופרופ' דנה אריאלי דקאן הפקולטה לעיצוב במכון טכנולוגי חולון, שתבוא לידי ביטוי גם בספר מיוחד בהוצאת זמורה ביתן דביר.

 

התערוכה, היא פרי יוזמתם המשותפת של המאייר צחי פרבר המשמש כאוצר התערוכה ושל פרופ' דנה אריאלי, דקאן הפקולטה לעיצוב במכון הטכנולוגי חולון. הרעיון לתערוכה, שמהווה את תערוכת המאיירים הגדולה ביותר שנערכה עד כה בישראל, נולד לפני חודשים רבים כאשר השניים החליטו לחבור, לשתף פעולה ולפנות אל המאיירים בבקשה להחיות את דמויותיו של גבע. אל המאיירים נשלחה רשימה ובה שמותיהן של הדמויות המיתולוגיות של גבע כמו: הברווז, צמד הבלשים אהלן וסהלן, הפקיד יוסף, האביר זיק ודמויות נוספות מוכרות פחות. המאיירים נתבקשו לבחור דמות אחת ולהשיב אותה לחיים בסגנונם שלהם וכאות הוקרה לדודו גבע.

 

[תמיר שפר]

 

לרגל התערוכה וכחלק מאירועים לציון עשור לפטירתו של גבע, רואה גם אור הספר ״עדיין אופטימיים - אמנים מציירים דודו גבע״ ובו מבחר מהעבודות שיוצגו בתערוכה בהוצאת זמורה ביתן דביר. בספר נכללים טקסטים של צחי פרבר ונעמי מאירי-דן ושיחה בין דנה אריאלי ותמיר שפר על דודו גבע. עיצוב הספר נעשה על-ידי גולן גפני מסטודיו קרן וגולן.

 

דודו גבע 1950-2005 - דודו גבע היה נרקומן של עבודה. יצר עשרות ספרים ואלפי עמודי עיתון של קומיקס ישראלי פרוע, משעשע ועצוב. מאוד עצוב. עבד ללא לאות וללא הפסקה. את הכל הוא עשה במו ידיו, ללא טכנולוגיה ממוחשבת. הכל נבע מראשו הקודח. נראה היה כאילו עוצבו הדמויות והסיטואציות בשלמותם במוחו עוד לפני שהונחו על הנייר. הקו שלו היה מדויק ולא דרש כמעט תיקונים. תחילה עבד בצוותא עם טקסט של שותפים ולאחר מכן כתב טקסט משלו, חד ויוצא דופן, מהיר וקליל, גם כשביטא עצב, כאב או כיליון.

 

[חנוך פיבן]

 

לדברי פרופ' אריאלי, עבודותיו של גבע כאמן קומיקס רלוונטית גם כיום, במיוחד לאחר הפיגוע שבוצע לאחרונה במערכת עיתון הקומיקס הצרפתי, שארלי הבדו. אריאלי: "דודו גבע היה מכור לחברה הישראלית ומחובר לעיתונות היומית בצורה חסרת תקדים. הוא האמין שלקומיקס יש כוח להשפיע על המציאות והצליח לפענח את התרבותי והפוליטי בישראל על ידי המדיה הזאת. אני נזכרת למשל בשניים מהגיבורים היחסית שוליים שלו נימר וטאהר, שמגיעים לפיגוע התאבדות בשיאה של האינתיפאדה השנייה ובפיהם טהרת הזמרה העברית: שני חברים יצאו לדרך, בים בם בום!!". הייתה לו יכולת יוצאת דופן לשקף את המציאות שלנו, שבאופן אבסורדי כמובן חוזרת על עצמה גם בימינו".

 

צחי פרבר: "דודו גבע ניסה תמיד להבין את עולמם הפנימי של נדכאי החיים, של אנשי השוליים, של המפסידנים, של הנשכחים והחלשים. מעולם לא ניתק את החוט המוביל לילדות, שהייתה מקור חולשתו וכוחו. הוא היה ילד נצחי שסירב לגדול, אך לא פחד להיעלם. פעם אמר: "כמו שבשרפה יש שרשרת של כבאים, אחד מעביר לשני דלי של מים, בסוף הם יצליחו לכבות את השרפה... אני מרגיש שקיבלתי מים משמעון צבר ומנחום גוטמן ומהמון אנשים ואני צריך להעביר אותם הלאה. לא להשתולל מרוב אגו טריפ, אלא לחנך, לשנות, לעשות לנו טוב יותר." לקראת העשור למותו רציתי להחזיר מעט לגיבור הילדות האישי שלי שגרם ושגורם לי עדיין כל-כך הרבה עונג. חשבתי לפנות אל מיטב אמני הקומיקס, המאיירים והקריקטוריסטים הפועלים כיום בארץ ולבקש מהם לבחור גיבור או גיבורה של דודו גבע ולהחיות אותה מעט, להראות צד או פירוש אחר, אחרי לא מעט שנים. חברתי אל דנה אריאלי, דקאן הפקולטה לעיצוב, שתכננה לקיים אירוע לזכרו, ויחד החלטנו לקיים תערוכה במסגרת פעילות הפקולטה לרגל עשור לפטירתו של גבע, התוצאה כאן לפניכם".

 

פרופ' דנה אריאלי: ״לא שיערתי שההיענות לפנייה שלנו תהייה כל-כך גדולה. זה מרגש אותי לגלות כמה גבע, שהיה נדבך מהותי כל-כך בישראליות החדשה, הביקורתית, השמאלית והשפויה נמצא בחיים בתודעתם של כל כך הרבה מאיירים מעולים. בעיני הגדולה של גבע נקשרה ביכולת שלו לבקר עם הומור את המפעל הציוני. הוא עשה זאת מתוך מחויבות עמוקה לשני השדות העיקריים שהפעילו אותו: הקומיקס, כלומר היצירה והמקום הישראלי, כלומר החברה והפוליטיקה. אני מקווה שתוך כדי זה שהוא מנגב שם חומוס למעלה, הוא יציץ מטה ויראה שיש לו כאן המון מעריצים״.

 

[איתי רייכרט]