גלריה ויטרינה ע''ש ג'וליה מזרחי

ניר הראל: שבועת קוף

ניר הראל: שבועת קוף

 

המתח בין הווירטואלי והממשי הומחש היטב בעקבות המגפה העולמית: פעולות מן המציאות היומיומית נדחסו לתוך מסכים ונעשו לתלויות-טכנולוגיה בעוד שהמרחב הפיזי עצמו הפך למוגבל וממושטר. השאלה באיזו מידה שני העולמות, הפיזי והווירטואלי, ניתנים להחלפה זה בזה החלה להעסיק יותר ויותר אנשים. ניר הראל (נ. 1978) בוחן ביצירתו בשנים האחרונות את נקודות המפגש ואפשרויות החיבור בין סביבות בדיוניות הנוצרות ומתקיימות במרחב דיגיטלי לבין המימוש שלהן בעולם הפיזי, ובכלל זה בתוך חלל תערוכה. 

 

הזמנה לתערוכה - שבועת קוף


כל העבודות בתערוכה נוצרו באמצעות מחשב ולחלקן יש מימוש פיזי מחוץ למסך: הדפסים דיגיטליים על הקיר, הדפסה על מבנה פיסולי חתוך, מסך מגע מונח על גבי שולחן ייעודי, "ספר" גדל מידות מונח על גבי מיטה. הקהל מוזמן לשחק משחק-לוח על מסך המגע, לדפדף בין דפי ה"ספר", להסתובב מסביב למבנה הפיסולי, ולהשתתף ביצירת הדימוי באמצעות מצלמות הצמודות למסכים בכניסה לגלריה. עבודת וידאו הפותחת את התערוכה מציגה דמות משוטטת במרחב חסר מוצקות, כהד או כניגוד לתנועת הצופה בתערוכה. וידאו-קליפ בסיום התערוכה מתמקד במבט, בעין החיצונית והפנימית. 


הכותרת "שבועת קוף" על שם אחת העבודות בתערוכה, מצביעה על הסתירות שבסביבה הווירטואלית: השבועה, כהצהרה על אמת, נטולת כל משמעות במרחב של דימויים בדיוניים שמתחזים לאמיתיים. הקוף, דמות מוכרת בסיפורי אגדות וגם במשחקי מחשב, נתפס כחקיין של האדם ובו בזמן כמקור שלו; ואולי בכך עשוי לייצג אפשרות של חיבור בין הפיקטיבי לאמיתי, בין הדיגיטלי לפיזי.  


כמי שהחל את דרכו באמנות בלימודי ציור בבצלאל וכיום מלמד שם מדיה חדשה, ניר הראל מחבר בעבודתו טכנולוגיה עכשווית ומסורת של ציור. הוא משתמש בתוכנות גרפיות של איור (דו-ממד) ומידול (תלת-ממד) להמצאת צורות, משטחים ומרקמים ואשליות אופטיות של נפחים בתוספת דימויים שנלקחו מן האינטרנט. תהליך הרישום הוא חופשי ואסוציאטיבי, בדרך המזכירה את ה"אוטומטיזם" של הסוריאליסטים, כשהדימויים או חלקים מהם זולגים מעבודה לעבודה. מקור השראה משמעותי הם משחקי מחשב, בהם הראל מתעניין כצופה, לא כשחקן; נמשך לקומפוזיציות, לתאורה ולתנועת המצלמה.

 

משחקי מחשב (או וידאו) הם מהתופעות המשמעותיות ביותר באמנות הפופולרית בזמננו וזוכים לעיון ומחקר בתחומי ידע שונים. הראל רואה במשחקי מחשב "אירועים של ניתוק מגוף וסביבה, מצבים בהם תפיסת הזמן משתנה, בהם תנועה היא נתון דיגיטלי. התערוכה היא רגע של מימוש, של הוכחה שהדימויים מחייבים גוף, ולעתים גם מפעילים אותו". בעולם חזותי מופצץ בדימויים, רבים מהם סינתטיים, תוצרי הטכנולוגיה, הרצון להתחבר מחדש למציאות הממשית מאפיין אמנים בזרם בינלאומי הולך וגדל הנקרא "אמנות הפוסט-אינטרנט", אמנות הבוחנת את השלכות האינטרנט על התרבות הגלובלית. 

 

אוצרת: דליה מנור