חג הפסח ועולם הנתינה
במסגרת סדרת השיעורים המועברים במכון על-ידי כבוד הרב אביחי קצין- "משקיעים ברוח" , אירח המכון את כבוד הרב אברהם יוסף, בנו של הרב המכובד הרב עובדיה יוסף, אשר הגיע למכון למתן שיעור מרתק בנושא: "כאן הבן שואל-בעקבות ההגדה של פסח".
לכבוד חג האביב, הוא חג הפסח, שלח לנו כבוד הרב אביחי קצין את הדברים הבאים:
את חלק ה"מגיד" בהגדה, החלק בו אנו מספרים על יציאת מצרים אנו פותחים בהצהרה חגיגית: "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים" זה (כוונתנו ללחם העוני – למצה) זה לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים.
ואז אנו ממשיכים בפנייה לכל המעוניין והנצרך: "כל דכפין ייתי ויכול כל דצריך יתי ויפסח" – כל מי שרעב יבוא ויאכל, כל מי שצריך יבוא ויצטרף לסעודת קרבן הפסח ( הסעודה שהתקיימה בזמן שהיו מקריבים את קרבן הפסח).
הפניה הזאת אל הנזקקים נשמעת על פניו פניה מרגשת ומלמדת על רגישות לצרכיו של הזולת, שלא תמיד יש לו מקום ליד שלחן סדר כלשהוא.
אולם במחשבה שניה, נדמה שהקריאה הזאת מוזרה היא.
וכי עכשיו הוא הזמן להזמין אורחים להצטרף לשלחן הסדר?! וכי קרה אי פעם שהצטרף אורח אחד בעקבות ההזמנה ה"נדיבה" הזאת. אם כך מה משמעה?
יש מי שראה בה מסר כלפי פנים ולא כלפי חוץ.
על אחד מגדולי ישראל מספרים שכאשר היו באים אליו אורחים, והמפה היתה צחורה וזכה, היה מנענע את ידיו כך שמעט יין ישפך על המפה. כשנשאל לפשר מנהגו זה השיב: האורחים חרדים שמא חלילה ילכלכו את המפה הנקיה והדבר גורם להם למתח. לאחר ששפכתי כולם מרגישים בנוח...
כך גם אותה אמירה : "כל דכפין..." אינה קריאה למי שלא נמצא, כי אם נתינת תחושה טובה לאורחים שכבר באו: חלילה אל תחושו שאתם מטרד. אדרבה לו היה הדבר תלוי בי הייתי מזמין עוד אורחים נוספים.
הסבר נוסף, משלים לזה, יהיה ברמת המשמעות של חג הפסח.
חג הפסח הוא החג בו אנו מציינים את יציאתנו ממצרים. מדוע חשוב שנזכור את העובדה הזאת? אין ספק שכמה וכמה קומות יש לה לתשובה לשאלה זו. אחת המשמעויות היא המשמעות הבאה. אתם, שהייתם במצרים וטעמתה טעמה של עבדות ושל עבודת פרך, ראוי לכם להיות, לאחר שניצלתם, רגישים יותר לסבלו של הזולת.
משה רבנו נקרא כך: "כי מן המים משיתיהו".
אם כך צריך היה משה להקרא "משוי" ולא משה"?!
יתכן שהיסוד שעסקנו בו הוא התשובה. הידיעה שמה נמשה מן המים היא עובדה היסטורית גרידא. משה יודע להפוך אותה לגורם מכונן בהנהגתו ולהיות כזה שמשה שמעוניין למשות את האחרים.
גם כאן, יתכן שאותה קריאה לכל דכפין היא ההקדמה לקריאת ההגדה: רצונך לדעת את המשמעות של היציאה ממצרים. המשמעות היא יציאה מבית עבדים, שם עונו בני ישראל ועבדו עבודת פרך.דע לך שאנחנו שיצאנו משם נהיה אחרים. . אנחנו נהיה רגישים לחסרונו וכאבו של הזולת. זו הסיבה לכך שמנהג יש (והוא מופיע עוד בשלחן ערוך בשם הרמ"א) שנוהגים לאסוף כסף למען משפחות נזקקות, שאין להם את צרכי החג הבסיסיים (קמחא דפסחא).
מספרים שאחד מגדולי ישראל, הרב מבריסק, נשאל פעם ע"י יהודי אחד אם אפשר לצאת ידי חובה בשתיית חלב. ניגש הרב מבריסק לאשתו ביקש ממנה סכום מסוים. היא נתנה לו סכום כסף והוא ביקש יותר. "בעלי" פנתה אליו "הסכום שביקשת גבוה הרבה יותר מקנקן יין.
ר' חיים מיד פנה אל אשתו ואמר לה: "לא הבנת". "לא הסתפקתי בנתינת הסכום המספיק לרכישת יין. אם הוא שואל אותי ורוצה לדעת אם אפשר לצאת בחלב, סימן שבשר אין לו לאכול וזהו הסכום שנתתי".
