לחץ גדול- תמיר שפר

לעבודות של תמיר שפר יש נוכחות פיזית שאוחזת בך ואינה מניחה לך לחמוק: הן מונומנטליות, הצבעוניות שלהן אקספרסיבית ובוטה, והן מקרינות זיכרון תרבותי הנושא עקבות של מהלך טקסי. מבטך נמשך תחילה אל הצורות, אל הצבעים העזים וקווי המתאר העבים של הדמויות המרכזיות בציור, שעה שהתודעה מקשרת את מראה העין לסוג של פרימיטיביזם מרובד. על אף שהדימוי האנתרופולוגי של עמודי הטוטם מזוהה כמראה המקום של הצורות בציור, נערמו על דימוי זה במשך השנים שכבות של ידע היסטורי ופרשנויות, שנלמדו מזיקתם של ציורי פיקאסו לפסלים ולחפצי פולחן אפריקניים, מההשפעות שספגו פסליו של הנרי מור מהאמנות המקסיקנית או מאמנות הרחוב של קית' הרינג. הציור של שפר הוא ציור "פרימיטיבי" כפי שהתרבות כיום מבקשת לראות את הפרימיטיבי, כלומר כציטוט של ציור או חפץ פרימיטיבי. וכזה הוא גם המהלך הטקסי המוסב על ידי תמיר מטקס פולחני מסורתי, שתכליתו שימור הזהות ותחושת השייכות, לריטואל אובססיבי-כפייתי המנסח בסיס לעמדה תרבותית. הטוטם שמייצג אצל פרויד את האני האחר, את האב המצווה על האיסור, הופך בציור של תמיר לדמות המבקשת תשובות.

הציור של תמיר אינו מציג תשובות. הוא מציע פעולה בתוך מישור התמונה, ותנועה מתוכו אל הממשות כבחירה בדרך אפשרית. מבט משתהה בציור יגלה שקווי המתאר של הדמות המרכזית חורגים לעתים ממסגרת התמונה. הדמות לכודה בתוך העולם המיוצג, אבל גם גולשת אל העולם הממשי, וכמוה גם הדמויות האחרות המהדהדות ומשכפלות אותה ויוצרות תחושה של מהלך פרפורמטיבי המחולל תנועה בציור.

תמיר שפר- שחיינית גדולה	תמיר שפר- לרקוד עם שיניים	תמיר שפר- האם זו אהבה