חדשות והודעות

"בכל פעם שאני נכנסת לכיתה, אני מתרגשת כמו בפעם הראשונה"


אם אתם רואים במסדרונות בנין 5 אשה אנרגטית, חייכנית וקופצנית, עם מבטא אמריקאי וחיוך גדול על הפנים, אתם בטח רואים לפניכם את ד"ר פרנסין רובינסון.  פרנסין הגיעה למכון לפני 7 שנים, וכבר הספיקה לעשות מהפכה בתחום לימודי האנגלית והלימודים הכלליים במכון, ואף לזכות 5 פעמים בתעודת הוקרה על הצטיינותה בהוראה.


כך הכל התחיל...

הסיפור שלי מתחיל רחוק מכאן, בניו יורק. שם נולדתי ושם גם רכשתי את השכלתי האקדמית.
למדתי באוניברסיטת ניו-יורק לתואר ראשון ולתואר שני בספרות אנגלית. את הדוקטורט עשיתי באוניברסיטת לסטר. 

כל החיים אמרתי לעצמי שאני אעלה ארצה, כי האמנתי שמדינת ישראל היא המקום היחיד שיהודים יכולים וצריכים לחיות בו, למרות שהיו לי חיים מאוד טובים בארה"ב. אמנם ברווקותי ניסיתי לעלות לארץ, ואפילו התחלתי לימודי תואר שני באוניברסיטה העברית, אך מסיבות משפחתיות נאלצתי לחזור לנוי-יורק. 
 
בעלי הוא ישראלי שבא ללמוד בארה"ב, ונשאר לעבוד אחרי שסיים תואר ראשון ושני. כשהחלטנו להתחתן אני אמרתי שאחד התנאים לנישואים הוא שנחיה בארץ. זה אמנם לקח כמה שנים, בדרך אפילו הספקנו לגור כמה שנים בפריז. אבל כשהחברה שבה בעלי עבד רצתה לקדם אותו שוב ולהעביר אותו למקום אחר באירופה, אני אמרתי "די, עכשיו עולים ארצה והילד השלישי שלנו יהיה צבר!".
 
בלי להסס בעלי הסכים וארזנו את הכול והגענו לארץ, עם שני ילדים ובטן של חודש שמיני. בעלי פתח בארץ חברת תרופות ואני התחלתי ללמד מיד. הגענו באמצע מלחמת של"ג וכולם חשבו שאנחנו לא שפויים. אבל עד היום, 30 שנה אחרי, אני חושבת שעשינו את ההחלטה הכי נבונה, הכי טובה והכי אידאלוגית. זה הבית שלי, של בעלי, של הילדים שלי ושל הנכדים שלי. אין יום שאני לא מרוצה מההחלטה שעשיתי לפני שנים.
 

ד"ר <a class=staff_id210 href="https://www.hit.ac.il/faculty_staff/פרנסין_רובינסון">פרנסין רובינסון</a>

 
מה הוביל אותך דווקא לתחום עיסוק זה?
 האמת היא, בצעירותי לא חשבתי על ההוראה כמקצוע שאני רוצה לעסוק בו. התחלתי לעבוד בSunday School לילדים יהודים בארה"ב כתוספת לעבודה הרגילה שלי, ומאוד נהניתי. הרגשתי שאני יכולה לתרום לילדים, להפוך את ימי ראשון (שהוא יום חופש בארה"ב) ליום מעניין, ולהראות להם שללמוד יכול להוסיף לחיים ולעשות את החיים יותר מאתגרים ומרתקים. תחושת הסיפוק הנלווית לעיסוק בתחום זה גרמה לכך שהחלטתי לעזוב את העבודה הקבועה שלי וללמד משרה מלאה.

למעשה, אני מלמדת במסגרות כאלה או אחרות מגיל 29, ואני מלמדת כבר 35 שנה, אז תעשו לבד את החשבון בת כמה אני היום...

תוכלי לספר לנו כיצד הגעת למכון?
הגעתי למכון לפני 7 שנים לתפקיד של ראש היחידה ללימודי אנגלית. עוד לפני כן, שמעתי הרבה דברים חיוביים על המכון, וגם הכרתי כמה קולגות שמלמדות פה. אני זוכרת, שמיד התרשמתי מהסטודנטים במכון: הם באים ללמוד, הם רציניים, הרבה מהם חייבים לעבוד וגם ללמוד, והם לא מפונקים.
 
גם התרשמתי מהצוות ומההנהלה, על שהביעו רצון ונכונות אמיתית לקדם את הלימודים, לשתף פעולה ולעזור. אני הרגשתי שהמכון הוא הרבה יותר ממקום עבודה. זה הפך להיות מקום שמחבק, שעוזר וכשאני נכנסת בשער תמיד יש לי חיוך על הפנים. המכון איפשר לי להתפתח כדי שאוכל להעניק לסטודנטים את הקורסים הכי טובים שאפשר.
 
כשהתחלתי, מיד נמלאת בהתלהבות וברצון לעשות, לשנות, לרענן ולספק לסטודנטים "חווית למידה" אחרת ושונה ממה שהם מורגלים אליה. ללא מעט סטודנטים יש מחסום פסיכולוגי באשר ליכולותיהם לסיים את דרישות האנגלית לתואר, ואת זה רציתי לשנות. לכן, כתבתי וערכתי את החוברות לאנגלית וחידשתי את התכנית ללימודי אנגלית בכל הרמות.
 
כעבור כמה שנים גם מינו אותי לראש המחלקה ללימודים כללים. בכובע הנוסף שלי, כראש המחלקה ללימודים כלליים, פיתחתי קורסים בקיימות, אחריות חברתית, פעילות גופנית, וקורסים תיאורטיים בשילוב עם פעילות מעשית.  חשוב לי להרחיב את האופקים של הסטודנטים ולתת להם הזדמנות לראות את העולם מנקודת מבט יותר גלובלית.

זו הפעם החמישית שאת מקבלת תעודה על הצטיינותך בהוראה. מה סוד הקסם שלך?
אני חושבת שה"סוד" בראש ובראשונה נעוץ בזה שאני מאוד אוהבת את מה שאני עושה. כל התחלת סמסטר כשאני נכנסת לכיתה אני מרגישה שזאת הפעם הראשונה שלי ואני מתרגשת כל פעם מחדש.
 
אני מאוד אוהבת את הסטודנטים, ואכפת לי מהם, חשוב לי שהם יבינו ויקבלו את התחושה שהם כן יכולים להצליח, אפילו אם קשה להם, וחשוב לי להראות להם ששפה היא חלק מתרבות ושהם לא לומדים רק ללמוד מילים בעל פה, אבל לומדים על תרבות שלמה דרך השפה. האמת היא, שהרבה פעמים אני מרגישה שאני לומדת מהסטודנטים יותר ממה שאני מלמדת אותם.

ולסיום, משהו שאף אחד לא יודע עלייך (אבל לא אכפת לך שידעו...)
לא  הרבה יודעים, שאני כותבת סיפורים, במיוחד לילדים,  אך בשלב זה אני כותבת בעיקר למגירה... אולי פעם יהיה לי מספיק אומץ להוציא אותם לאור.
 

 מוטו שלך לחיים

לחיות. לתת. לדעת איך ליהנות מהדברים החיוביים ולהגיד תודה.

אני מנהלת, בהתנדבות, פרויקט חיוני, בחסות האגודה למלחמה בסרטן,  בשם "להיראות טוב...להרגיש טוב יותר". במסגרת הפרויקט הנהדר הזה פועלות ברחבי הארץ כ50 מאפרות, קוסמטיקאות וספריות שמתנדבות בכל הבתי חולים בארץ ובמרכזים שונים כדי להציע לחולי ולחולות סרטן, בהתמודדות הלא פשוטה, טיפול מקצועי אשר מסייע להם להתרענן, להיראות טוב יותר ולהרגיש טוב יותר.


אם לא היית ראש המחלקה ללימודים כללים בטח היית....

מרגלת!!!!!!