חדשות ואירועים

שי אטיאס ז"ל

 
אופיר אטיאס, סטודנטית בשנה א' בפקולטה לניהול טכנולוגיה הייתה בת 12 כאשר אחיה ,שי אטיאס , נפל בקרב במלחמת לבנון השנייה.
 
שי, שירת בחיל הים כבקר חוליה על סטי"ל אח"י חנית. "זה היה יום שישי בערב והודיעו בחדשות שהייתה פגיעה בסטי"ל ושאין נפגעים", מספרת אופיר. "לאחר חצי שעה הגיע טלפון. מישהו אמר ששי ביקש למסור שהכל בסדר, אבל אמא לא נרגעה. בסביבות 2 בלילה צלצלו באינטרקום ואמרו :צבא! היא לא רצתה לשמוע .... הודיעו שהייתה פגיעה בספינה ושיש 4 נעדרים. אנשים התחילו לזרום הביתה ובמשך כל סוף השבוע לא ידענו כלום. ביום ראשון הגיעה ההודעה שההרוגים זוהו. ההלוויה של שי התקיימה ביום שבו מלאה שנה לשירות הצבאי שלו.
 
שי היה הבן הבכור במשפחה ולאחריו נולד מתן שקטן ממנו בשנה ואופיר.
 
 
על ידה של אופיר מקועקע שמו של שי ועוגן. כשהיא נשאלת עליו היא עונה: "כשאני מאבדת את עצמי הוא מזכיר לי. הלא הוא אחי הגדול".
 
"הוא חסר בכל רגע", אומרת אופיר, "הכאב לא עובר והזמן לא מרפא את הכאב. כילדה בכל פעם שראיתי חיילים רק רציתי שהדלת תיפתח והוא ייכנס, בעיקר בחגים ובימי ההולדת שלי ושל אחרים והוא לא שם".
 
 
את שירותה הצבאי עשתה אופיר בחיל הים בעקבות שי ושירתה באותה יחידה. ההחלטה שלה ללמוד בפקולטה לניהול טכנולוגיה נבעה בעיקר מרצון לשמח את הוריה וגם כי רצתה ללמוד משהו שקשור לניהול ואינו מנהל עסקים.
 
"אצלנו החיים נעצרו ומתחשק לי לצעוק לכולם - למה אתם ממשיכים בחיים הרגילים שלכם? ואז מגיע יום הזיכרון וכולם עוצרים ונזכרים ובעיני זה חשוב".