שיחות קמפוס

הנדסה קרבית

פוליפודי, תושב רמת-גן, הוא בעל חברת "פי.אר.די" (PRD) ביקורת מעליות בע"מ (www.prd.co.il), הנמצאת בראשון-לציון ועוסקת בתכנון, בייעוץ ובבדיקה של מעליות. הוא עצמו מוסמך לבדיקת מעליות ודרגנועים מטעם משרד העבודה ומעסיק שמונה עובדים.
 
פוליפודי למד מדעי האלקטרוניקה ב-H.I.T המכון הטכנולוגי חולון בשנים 1987-1990, בתקופה שבה המקום עדיין נקרא "המרכז לחינוך טכנולוגי" והיה מוסד שהעניק תארי B.Sc.T.E, תארים מדעיים אך לא הנדסיים, מטעם אוניברסיטת תל-אביב ובהוראת המקצועות הטכנולוגיים.
 
"המקום היה אז שונה בתכלית", מספר פוליפודי, "היינו בערך 300 סטודנטים, כעשירית ממספר הסטודנטים היום, כמעט כולם מבוגרים ובעלי משפחות, רובם הנדסאים במקצועם שטיפסו במעלה התפקידים ועבדו בתפקידים בכירים בתעשייה אך נזקקו לתואר אקדמי כדי להמשיך ולהתקדם גם מבחינת הידע וגם מבחינת התפקידים. למעשה, רוב הסטודנטים היו ממסלול הלימודים הגמיש, המאפשר שילוב של לימודים עם עבודה ורובם אף נשלחו ללימודים במכון על ידי מעסיקיהם. המעסיקים הבינו כי מדובר בהשקעה כדאית, משום שכוח אדם מיומן יותר יצעיד את החברה קדימה. החומר האנושי שהגיע למכון היה מצוין, האווירה הייתה חברית ונעימה אך ההתמודדות עם חיי משפחה לצד עבודה ולימודים לא הייתה קלה לאף אחד מאיתנו. לכן העזרה ההדדית הייתה בהחלט ערך חשוב באותם ימים". לזכר הימים ההם, פוליפודי פעיל עד היום בפורום הבוגרים של המכון, "ואני שמח תמיד לחזור ולהשתתף בפעילויות שהמכון עורך לבוגריו", הוא אומר. 
 
מלכת היופי שנישקה סטודנטים

מריאן פוליפודי הגיע לראשונה למכון כשבאמתחתו תואר הנדסאי, בוגר "אורט סינגלובסקי" בתל-אביב. הוא עבד בחברת מעליות ובכיתתו למדו עובדי תדיראן, בזק וצה"ל. "הלימודים היו ייחודיים", נזכר פוליפודי, "משום שלנו היה יותר ניסיון בשטח לעומת המרצים שלנו. הם היו דוקטורים ופרופסורים, אך רובם לא ביקרו אף פעם בתחנת כוח אטומית, לדוגמה. כך הם לימדו אותנו תיאוריה ואנחנו לקחנו אותם לסיורים מקצועיים, שהיו בהחלט גם חווייתיים, בכור הגרעיני בשורק ובתחנת כוח של חברת החשמל. אני אישית העליתי את הקבוצה, שכללה סטודנטים ומרצים גם יחד, לחדר תפעול של מעלית מבוקרת ומתקני גנראטורים. כולם שמחו לגלות איך הדברים עובדים באמת. האווירה הייתה חברית בצורה יוצאת דופן וכללה גם בילויים משותפים. ימי הסטודנט הפכו לימי כיף משפחתיים עם בני הזוג והילדים ונערכו בעיקר בחיק הטבע. אנשי הסגל, שלא היו רחוקים בגילם הביולוגי מהסטודנטים שלהם, הוזמנו יחד עם בני משפחותיהם. זכור לי, למשל, איך היינו עורכים את תחרות 'מלכת היופי' בין מזכירות המכון, אבל הקריטריונים היו לגמרי אחרים. בהתחלה הייתה תצוגת אופנה ולאחריה זכתה מי שהספיקה לנשק יותר סטודנטים בזמן שנקבע מראש. אגב, מספר פרופסורים הגיעו גם למקומות מכובדים בתחרות 'מלך הקמפוס', כאשר גם הם נדרשו לעמוד במשימות ברוח דומה".  
 
שלושה תארים ראשונים

"למעשה, במהלך תקופת לימודיי הראשונה במכון, רכשתי שני תארים ראשונים במדעים ובהוראה", מספר פוליפודי. במהלך לימודיו אף שימש כיו"ר אגודת הסטודנטים של המכון והוביל מאבק מתוקשר לרישום הבוגרים בפנקס המהנדסים של משרד העבודה. "בזמנו", הוא מספר, "היה חוק כזה שלפיו זכאי להירשם בפנקס המהנדסים, מי שסיים לימודי הנדסה רק באחת מן האוניברסיטאות: הטכניון, אוניברסיטת תל אביב, בן גוריון בבאר שבע או האוניברסיטה העברית בירושלים. מכיוון שלמדנו את אותו החומר כמו באוניברסיטאות ואף יותר, משום שגם עשינו תעודת הוראה, וגם היינו  תחת חסות אקדמית של אוניברסיטת תל-אביב, לא הבנתי מדוע בוגרי המכון הטכנולוגי בחולון מנועים מלהירשם בפנקס המהנדסים? בעיניי, התופעה הייתה חמורה אף יותר משום שהדבר דחף בוגרים של המכון לנסוע לחו"ל כדי להשלים שם את לימודיהם ולא הבנתי למה עליהם לבזבז כסף רב בגלל בעיה ביורוקרטית שהאמנתי כי ניתן למצוא לה פתרון מעשי".
 
מה עשית?

"שמעתי על עמותה שנקראת 'העמותה למען ההשכלה הגבוהה', שבראשה עמד חבר הכנסת לשעבר, פרופ' אמנון רובינשטיין והיו חברים בה ראש עיריית רמת-גן, צבי בר, עו"ד (כיום גם ד"ר) רענן הר-זהב ואישים נוספים. פניתי אליהם עם הבעיה שהייתה משותפת בזמנו למספר מוסדות נוספים כמו שנקר, ומכון לב בירושלים שגם בוגריהם למדו הנדסה אך לא היו רשאים להירשם בפנקס המיוחל. העמותה הזאת הוקמה כדי לפתוח את שערי המכללות למשפטים, כך שבוגריהם יוכלו להירשם בלשכת עורכי הדין גם בלי ללמוד באוניברסיטה. מכיוון שהצליחה במשימתה, האמנתי שתוכל לסייע גם לנו להצליח. הצלחתי לגייס מאחוריי את הגב האוהד של התאחדות הסטודנטים הארצית וגם מספר גדול של חברי כנסת הודות לעזרתם של עו"ד רענן הר-זהב ופרופ' אמנון רובינשטיין. ארגנתי כנסים שהעלו למודעות את המכון הטכנולוגי בחולון, והמאבק יצא לדרך. השינוי שדרשנו היה מתן אישור לרישום בפנקס המהנדסים לכל מי שלמד את המקצועות הרלוונטיים ועמד בהצלחה בבחינות ולא משנה היכן עשה זאת".
 
וזה לא היה קל. "במאבק זה קיבלתי תמיכה רבה מאנשי הסגל במכון הטכנולוגי ובראשם נשיא המכון, פרופ' דוד מועלם מרון", נזכר פוליפודי. "במקביל, היה צריך לעמול קשה כדי לשכנע את הסנאט של אוניברסיטת תל-אביב שלא להסיר את חסותה האקדמית מהמכון ואחר-כך גם את חברי המועצה להשכלה גבוהה ואת משרד החינוך, שלא להפסיק את התמיכה הכספית. בשלב מסוים הבנתי שמכיוון שהכנסת היא הגוף המחוקק במדינת ישראל, חוק כזה חייב לעבור בכנסת. זה לקח כמה שנים טובות ופרופ' אמנון רובינשטיין סייע בכך מאוד. לזכותו של רובינשטיין ייאמר, שהוא כלל לא התעניין בדעות הפוליטיות שלנו אלא באמת האמין, לאחר שלמד את החומר, שמגיע לנו בזכות ולא בחסד, להירשם בפנקס המהנדסים. בשנת 1990 הצלחנו לשנות את החוק, הצדק ניצח וזו הייתה תחושת ניצחון אדירה עבור כולנו. כך משנת 1996 כל בוגרי המכון הטכנולוגי רשאים להירשם בפנקס המהנדסים".
 
הרישום בפנקס המהנדסים היה גם חשוב לך באופן אישי?

"בוודאי. הרישום הזה חשוב מאוד עבור אנשי מקצוע כמוני, שעוסקים במקצוע ההנדסה לפרנסתם. כך חזרתי שוב לספסל הלימודים, למשך שלושה סמסטרים נוספים, כדי להשלים את התואר הראשון, השלישי שלי, הפעם בהנדסת חשמל, שאיפשר לי את הרישום בפנקס המהנדסים. אני מוכרח לומר שהמכון באמת עשה הכול כדי להקל על בוגריו הוותיקים להשיג את התואר הזה ואף בנה מסלול ייעודי לשם כך". אגב, בכך לא תמה מסכת לימודיו האקדמיים. מאוחר יותר מריאן פוליפודי סיים תואר שני במינהל עסקים ואף נרשם ללימודי משפטים.
 
עניין של מסורת                                                                                    

למשפחת פוליפודי יש נציגות נוספת ב-H.I.T. המכון הטכנולוגי חולון. שני ילדיו של פוליפודי לומדים במכון: מנדי
, שהשתחררה משירות קבע בצה"ל בדרגת סרן, לומדת ניהול טכנולוגיה ואילו הבן ארז, גם הוא קצין בצה"ל בדרגת סרן ונשוי טרי, לומד לתואר שני בהנדסת חשמל. עוד הישג נלווה למאבק המדובר על הרישום בפנקס, לאחר שסיים את לימודי התואר הראשון, גם כן במכון. כיום הוא לומד על חשבון הצבא ובמקביל ממשיך לעבוד במקצועו במסגרת שירותו הצבאי בקבע. "הם התרגלו למכון, עוד בתקופת לימודיי הראשונה במוסד, שאותו חוו כמקום משפחתי וחם. וחוץ מזה, הרי חשוב לשמור על המסורת", אומר האב הגאה בחיוך.
 
לדעתו, אין כל פלא בכך שהילדים בחרו ללמוד באותו מוסד שהכירו לטובה מילדותם. "למעשה, אני גאה יותר בבחירתם ב-H.I.T מכון טכנולוגי חולון דווקא משום שלשני ילדיי הייתה אפשרות להתקבל לכל אוניברסיטה שחפצו. אני מאמין שכמוני, גם ילדיי לא יצטערו על הבחירה שעשו". 
 
מנדי פוליפודי, סטודנטית לניהול טכנולוגיה: "קיבלתי כלים וידע לעתיד מקצועי" 

"לי לא היו לבטים כלל בקשר להמשך לימודים ב-H.I.T המכון הטכנולוגי חולון. במובנים רבים הרגשתי שחזרתי הביתה, כי הרי גדלתי במכון מילדותי, בזכות אבא שלי. המסלול הגמיש של המכון התאים לי, בזכות השילוב עם עבודתי הצבאית. במהלך שירותי הצבאי למדתי לתואר טכנאית תעשייה וניהול והמשך לימודים בניהול טכנולוגיה התאים לי ביותר. על אף שמשכתי את הלימודים על פני שש שנים, בגלל אילוצים שהיו קשורים בעבודתי הצבאית, אני מסיימת השנה את התואר הראשון ומרגישה שהלימודים העניקו לי ידע רב ופתחו עבורי פתח לעתיד מקצועי טוב". 
 
ארז פוליפודי, סטודנט לתואר שני בהנדסת חשמל: "במכון אני מרגיש בבית"

"כאיש קבע הדרך היחידה שלי ללמוד לתואר שני הייתה במסלול הגמיש. הסיבה השנייה היא, כמובן, תחושת הביתיות. בזכות אבא שלי וגם בזכות כך שלמדתי במכון לתואר הראשון, אני פשוט מרגיש בבית. מכיוון שלמכון יש גם שם טוב בשוק העבודה, הבחירה שלי ללמוד לתואר שני ב-H.I.T המכון הטכנולוגי חולון הייתה טבעית לגמרי. הלימודים טובים, נוחים ואני מרוצה".