"אני בדרך כלל על הקרקע, אך מדי פעם תופס שלווה באוויר"

ברמן, תושב חולון, נשוי ואב לשלושה, עלה לפני 38 שנה מקובנה, ליטא, בהיותו כבן 11. "כדי ללמוד עברית, נשלחתי לשנתיים בקיבוץ גן-שמואל", הוא מספר. "אימצתי שיטה ללימוד שפה, באמצעות קריאת ספרים פשוטים, כאשר מדרג הקושי עולה מספר לספר. מאוחר יותר, כאשר הרגשתי שהעברית שלי טובה דיה, השתמשתי בשיטה זו כדי ללמוד אנגלית. כיום, גם האנגלית שלי מצוינת, דבר אשר עוזר לי מאוד בעבודתי".

כבר כנער חי חיים יוצאי דופן, "עזבתי את הבית בגיל 16, התגוררתי לבדי בנתניה וגם למדתי בתיכון 'אורט' נתניה במגמת אלקטרוניקה. המשכתי בלימודים לתואר הנדסאי, במסגרת העתודה הצבאית, ושירתתי כהנדסאי אלקטרוניקה בחיל האוויר". 

דווקא בחייו הבוגרים היציבות היא שם המשחק. מאז שהשתחרר משירותו הצבאי כהנדסאי אלקטרוניקה בחיל האוויר, הוא עובד כבר 24 שנה בחברת "אלישרא", העוסקת בייצור לתעשייה הביטחונית. "מיד אחרי השחרור ידעתי שלשם ארצה להגיע", הוא מסביר, "וזאת על אף שקיבלתי הצעות מפתות מהתעשייה האווירית ומהתעשייה הצבאית. התחלתי כטכנאי וטיפסתי במעלה התפקידים עד שהגעתי להובלת פרויקטים".

כאשר החליט שברצונו להתקדם בסולם התפקידים, ידע שעליו לרכוש לא רק ניסיון מעשי וידע אלא גם תואר אקדמי. H.I.T המכון הטכנולוגי חולון היה המקום המתאים עבורו. "משום שכבר הייתי נשוי למירי, מנהלת חשבונות במקצועה, ואב לשני ילדים קטנים: איילה ואריה, כיום בני 18 ו-15. לא יכולתי להרשות לעצמי להיות סטודנט חסר דאגות וחיפשתי מקום שבו אוכל לשלב בין השניים: לימודים לצד עבודה, שכן היה עליי לפרנס את משפחתי הצעירה", הוא מספר. "למזלי, בורכתי באישה תומכת ביותר שהלכה איתי לאורך כל הדרך ושחררה אותי מעול מטלות הבית, כדי שאוכל להתמסר לעבודה וללימודים. בשנת הלימודים הרביעית גם נולדה בתנו הצעירה, אור, כיום בת תשע. בקיצור, זה היה פרויקט ממש לא פשוט, אבל אני מוכרח להודות שנהניתי ממנו מאוד". 
 
ברמן סיים את לימודי התואר הראשון בשנת 1997, במחזור הראשון של בוגרי לימודי הנדסת תקשורת, תחום חדשני באותם ימים. התואר היה עדיין B.Sc.Te מטעם אוניברסיטת תל-אביב, ששילב בין הנדסה לבין תעודת הוראה במקצועות הטכנולוגיים. "בזמנו, אני זוכר איך התמרדנו, רצינו לקבל תואר מלא בהנדסה. כיום אני זוכר את המאבקים האלה בחיוך, ולדעתי הזיכרון הזה הוא עוד אחד מהחוויות הטובות שמלוות אותי מזמן לימודיי במכון".
 
אחד למען כולם, וכולם למען אחד                                                                             

חוויות נוספות, שברמן נושא עימו עד היום, קשורות בהיבטים החברתיים. "כאשר התחלתי ללמוד, הרגשתי חוסר ביטחון. לא הייתי בטוח שאוכל לעמוד בהצלחה במשימה הנכבדה שלקחתי על עצמי. חיפשתי תמיכה בקבוצת הסטודנטים ומצאתי שני סטודנטים מבוגרים ובעלי משפחות כמוני. הפכנו לשלישייה, מין 'שלושת המוסקטרים', שעושה הכול ביחד: עבודות, הכנה למבחנים, תמיכה זה בזה כאשר הדבר נדרש. עד היום נשארו לי חברים מתקופת הלימודים. מדי פעם אנחנו קובעים מפגש באיזה בר, יושבים על כוס בירה ומעלים סיפורים מימי הלימודים".
 
מה הסטודנטים אוהבים

בתקופת לימודיו זכה ברמן במלגת הצטיינות מטעם חברת "מוטורולה", וגם נבחר מבין תלמידי המחזור שלו, להיות הנציג הישראלי בקבוצת פיילוט מעניינת שהקימה חברת HP העולמית. "חברת HP החליטה להקים אתר אינטרנט אינטראקטיבי לסטודנטים, שיוכל לשמש סטודנטים להנדסה בכל בעולם", הוא מספר. "באתר הזה עתיד היה להיות תמהיל של חומרי עזר לימודיים, פורום עם מומחים, אפשרות לשאול שאלות און ליין, וכמובן, חומר מקצועי על החברה, שראתה בכך הזדמנות לפרסם את עצמה בקרב קהל היעד העתידי שלה. ב-HP החליטו שהם זקוקים לייעוץ מהשטח והזמינו תשעה סטודנטים: שמונה בחורים ובחורה אחת, מארצות שונות בעולם, כדי להסתייע בהם לבנות את תכני האתר ולגלות למה באמת הסטודנטים זקוקים ומה הם אוהבים לקרוא באתר מסוג זה. לצידי היו נציגים גם מסינגפור, מסין, מברזיל, מארה"ב ומאירופה. לקחו אותנו לשבוע של כיף באתר החברה בקולורדו, לא רחוק מדנבר, שם שילבנו פעילויות כיף כמו רפטינג בנהר קולורדו, רכיבה על סוסים, ביקור במשחק בייסבול ועוד, לצד קבוצות חשיבה וסיעור מוחין. יצרתי שם קשרים עם אנשים ממקומות אחרים, שעם חלקם אני בקשר עד היום". 
 
מדוע בחרת דווקא בלימודי הנדסת תקשורת?

"זה דבר שהתגלגל. כאשר התחלתי לעבוד ב'אלישרא', המקום שכה רציתי לעבוד בו, הבנתי שהתחום שאני עוסק בו קרוב מאוד לפיזיקה, לאלקטרוניקה ולהנדסת תקשורת. ההתלבטות היחידה שלי נבעה מן החשש שמדובר במחזור ראשון של לימודים ולא רציתי להיות סוג של שפן ניסיונות. בדיעבד, אני שמח מאוד על הבחירה זאת. נהניתי לא רק מן הלימודים, אלא גם להתווכח עם המרצים שלחלקם לא היה ניסיון בשטח. אני באתי עם ניסיון מעשי עשיר והעמדתי אותו למבחן מול התיאוריה האקדמית. הוויכוחים הולידו, לדעתי, התפתחויות מקצועיות חיוביות ביותר".
 
הלימודים הוכיחו את עצמם, וכיום ברמן משמש כמהנדס בכיר בתחום פיתוח של רכיבים לתתי-מערכות, אשר משמשים בלוחמה אלקטרונית, "וזה המקסימום שאני יכול לומר מבלי לפגוע בסודיות", הוא אומר בחיוך. מאוחר יותר עשה תואר שני בשלוחה ישראלית של הפוליטכניקום של ניו-יורק, "משום שעדיין לא היו לימודי תואר שני במכון הטכנולוגי". עד היום, מודה ברמן, הוא נעזר רבות בחומר הלימודי שרכש בזמן לימודיו במכון, "ואני יודע שאני לא יחיד בכך. סטודנטים רבים שלמדו יחד איתי התקדמו מאוד בסולם התפקידים במקומות העבודה שלהם, וזה אומר משהו טוב מאוד על הלימודים במכון. 

"בזמנו, כאשר במכון עבדו על בניית המעבדות המשוכללות ביותר שהקימו עבור הסטודנטים להנדסת תקשורת, ייעצתי להם מתוך ניסיוני האישי. לצערי, בשנים האחרונות, בגלל הלחץ בעבודה, אני לא שומר מספיק על קשר רציף עם המכון, למרות שאני מקבל כל הזמן הזמנות לאירועים שונים".
 
בין שמיים לארץ

מי שאוהב אתגרים כמו ברמן, לא יסתפק בתארים בהנדסה ובעבודה תובענית בתעשייה הביטחונית הישראלית המובילה בעולם. כרגע, התחביב החדש שלו הוא  טייס. "זה מה שאני עושה בזמני הפנוי", הוא מספר. "אני לומד להטיס מטוסים קלים, וכרגע משלב בין לימודי תיאוריה לבין הפרקטיקה. יש לי חוויות רבות מהטיסות האלה. נסעתי כבר עם כמה תלמידי טייס נוספים לארה"ב, שם שכרנו 15 מטוסים פרטיים, עם מדריכים צמודים וטסנו ברחבי אמריקה. עם אשתי טסתי לקפריסין וגם לרודוס. אני לא ממהר לסיים את לימודי הטייס ולקבל את הרישיון. מבחינתי, זה כיף אדיר ואני נהנה מכל רגע באוויר, גם כאשר קורות תקלות ומצליחים להתגבר עליהן. הטיסה היא בשבילי ניקוי ראש אדיר". 
 
חשבת פעם להיות טייס? 

"פעם חשבתי על כך, אבל החיים היו יותר חזקים ממני ופניתי לעיסוקים פרקטיים יותר בחיי. נשארתי על הקרקע, אבל מדי פעם אני מגיח לאוויר ותופס שלווה".