מרצים מהפקולטה לעיצוב ב-.H.I.T מכון טכנולוגי חולון השתתפו בתערוכת הדקל באמנות הישראלית
התערוכה, שהתקיימה במהלך חודש ספטמבר בגלריה ד.ש. דנון בתל אביב, הציגה את עמדותיהם השונות של אמנים ישראליים מדור הביניים כלפי מקומו של הדקל בתרבות הישראלית וסמליו החברתיים.
עם קום המדינה, היה זה הדקל שסימל יותר מכל צמח אחר את התרבות המזרח תיכונית, שאיתה רצו ראשוני המתיישבים בארץ להזדהות. אמנים רבים, דוגמת ראובן רובין, נחום גוטמן וציונה תאג'ר, שילבו את הדקל ביצירותיהם ובאמצעותו נתנו ביטוי לכמיהה להשתלב תרבותית בעולם החדש המזרח תיכוני. מאז ועד היום ממשיך הדקל לרתק דורות של אמנים, שמוצאים בו מושא לדיון פוליטי, חברתי ואסתטי.
בתערוכת הדקל באמנות הישראלית הוצגו עבודות של אמנים מדור הביניים, שהציגו את עמדותיהם הביקורתיות כלפי הדקל מנקודות מבט שונות ומגוונות. שניים מהאמנים שהציגו את עבודותיהם בתערוכה הם מרצים מהפקולטה לעיצוב ב-H.I.T. המכון הטכנולוגי חולון – פרופ' בועז טל ואריה ברקוביץ'.
פרופ' בועז טל – הדקל כעץ החיים
פרופ' בועז טל הציג בתערוכה תצלום של גזע עץ הדקל, שלפי ספרות חז"ל בדרך כלל מסמל את העץ, בעוד התמר מסמל את הפרי.
פרופ' בועז טל הציג בתערוכה תצלום של גזע עץ הדקל, שלפי ספרות חז"ל בדרך כלל מסמל את העץ, בעוד התמר מסמל את הפרי.
משמעותו של הדקל בתמונה, ללא צמרתו, הוא העץ מפניקה – פניקס – הנושא פרות דמויי אצבעות. הגזע מכונה פניקה בשל תכונותיו כעוף החול המסתורי, הנשרף וקם לתחייה.
פרופ' טל מתייחס אל התכונות האלמותיות שמייחסים לדקל במקומות רבים, שבהם הדקל הוא עץ החיים. לפריו, התמר, שימושים רבים: פרי, מיץ, שמן, והניצולת של העץ היא מלאה ושום דבר בו לא הולך לאיבוד. ולכן, בשל שימושיו הרבים, הוא נחשב לעץ חיים, עץ חזק הצומח למעלה. גם אם יתלו עליו משקולות הנטייה שלו תמשיך להיות למעלה. הדקל כסמל לאלמוות, לניצחון ולניצחון יושר הדרך.
|
|
|
עבודתו של פרופ' בועז טל |
.jpg)
אריה ברקוביץ' – הדקל ונוף אורבני
שתי העבודות שהציג אריה ברקוביץ' בתערוכה – "דקל וענן" ו"נוף אורבני" – הן שתיהן ציורים על שאריות עץ מנגריות.
לפני כמה שנים החל אריה ברקוביץ' לצייר על גבי שאריות של עץ מנגריות. את הקומפוזיציה שנוצרת הוא מגדיר "מופשטת אך דינמית", ומסביר: "על המרקם התלת מימדי שנוצר אני מצייר בצבעי אקריליק נוף עירוני שמשלב בו-זמנית בניינים ועצים כצללית אחת אורגנית".
ברקוביץ' מציג כאן, למעשה, את העמדה הביקורתית שלו, הגורסת כי החיים בעולם המהיר והעסוק לא משאירים זמן לפרטים והופכים את הכל לשטוח. הוא מתייחס אל הנוף האורבני כאל כתם זיכרון, כאל משהו שאין לו פרטים מזהים אבל הוא מציין סגנון. באופן שבו מטפל ברקוביץ' במצע של הציורים, שהוא למעשה שאריות שנזרקו לפח, מקבל פתאום המצע הזה חיים חדשים ותשומת לב, והופך לפסל דינאמי ומלא חיים.
 |
 |
|
עבודותיו של אריה ברקוביץ' |
העבודות בתערוכה: הדקל כסמל לקונפליקטים תרבותיים ופוליטיים
יחד עם פרופ' טל ואריה ברקוביץ' השתתפו בתערוכה 8 אמנים נוספים, שהציגו עמדות מעניינות ומגוונות באשר לתפיסת הדקל בתרבות הישראלית: ישראל רבינוביץ' בחר להשתמש בדקל כסימבול לקונפליקט התרבותי בחברה הישראלית; מאיה כהן לוי מצאה בדקל ריתמוס אורנמנטאלי לצד ביקורת פוליטית; דורון יהלום הפך את הדקל לחלק מהאייקונים התרבותיים החדשים לצידו של הכד; אריאלה שביד עיבדה את תצלומי הדקל לכדי תכשיט מתוק וידידותי; יהודית מצקל וצילה פרידמן עסקו בצמרות הדקל בטכניקות שונות, צילום ורישום, שגם כשהן דלילות יש בכוחן ליצור צל ולחצוץ בין שמים לארץ; ובלו סמיון פיינרו כתב בניאון נווה דקלים, ועורר את הדיון המחודש בדבר מקומה של התנחלות הציונית במרחב מזרח תיכוני עוין.
יחד עם פרופ' טל ואריה ברקוביץ' השתתפו בתערוכה 8 אמנים נוספים, שהציגו עמדות מעניינות ומגוונות באשר לתפיסת הדקל בתרבות הישראלית: ישראל רבינוביץ' בחר להשתמש בדקל כסימבול לקונפליקט התרבותי בחברה הישראלית; מאיה כהן לוי מצאה בדקל ריתמוס אורנמנטאלי לצד ביקורת פוליטית; דורון יהלום הפך את הדקל לחלק מהאייקונים התרבותיים החדשים לצידו של הכד; אריאלה שביד עיבדה את תצלומי הדקל לכדי תכשיט מתוק וידידותי; יהודית מצקל וצילה פרידמן עסקו בצמרות הדקל בטכניקות שונות, צילום ורישום, שגם כשהן דלילות יש בכוחן ליצור צל ולחצוץ בין שמים לארץ; ובלו סמיון פיינרו כתב בניאון נווה דקלים, ועורר את הדיון המחודש בדבר מקומה של התנחלות הציונית במרחב מזרח תיכוני עוין.
