זוכרים את בועז

עם פתיחת התערוכה לזכרו של פרופ' בועז טל ז"ל, דקאן הפקולטה לעיצוב, "בועז טל, הומאז", מצאנו לנכון להעלות בשנית חלק מדברי סגל המכון וחבריו.   בועז טל- אמן, צלם, איש ספר, אדם יצרי ויצירתי, איש משכיל, איש משפחה אוהב ונאהב, חבר וקולגה. הוא היה מורה נערץ במשך שנים ארוכות שהטביע את חותמו על זהות הפקולטה לא רק כמורה אלא גם כדקאן בשתי תקופות כהונה.   נעילת התערוכה: יום חמישי ה- 20.12.2012

הצילומים המוצגים בתערוכה לקוחים מתוך גוף-העבודות דיוקנאות עצמיים של טל, שבחר לסמן את זהותו באמצעות בני משפחתו, כחלק בלתי נפרד מהווייתו. אופן זה של סימון בא לידי ביטוי בתערוכה הן בסדרת האלגוריות בשחור לבן, המבוססות על ציטוטים מתולדות האמנות המערבית, שאותן צילם טל בתוך המרחב הביתי האינטימי, והן בצילומי הצבע הגדולים, שבהם מופיעים כל אחד מבני המשפחה בנפרד, שצולמו מחוצה לו.

התערוכה בוחנת בין השאר את הדרך שבה עשה טל שימוש בדימוי הפְּיֶיטָה, הלקוח מן האיקונוגרפיה הנוצרית, ובהתייחס למשנתו של עמנואל לוינס. משנה זו רואה באחריות כלפי האחר את המבנה המהותי של הסובייקטיביות. בחלק מן העבודות המופיעות בתערוכה אנו עדים להיפוך תפקידים, מוטיב אמנותי החוזר ונשנה ביצירתו של טל: את מקומו של הבן, או את מקומה של הבת, תופס האב/הבעל האמן. גם באופן התייחסותו של טל אל המוות מהדהדת תפיסתו של לוינס, שהציע לראות את יחסנו אל המוות כמורכב מן הנוכחות הרגשית והאינטלקטואלית של ידיעת האחר. המוות, לשיטתו, הוא חוויה אקזיסטנציאלית, המתבטאת בפחד ובמועקה, שנובעים מעצם ידיעתו של האדם שהוא הולך לקראת מותו. התערוכה משדרת מועקה זו, אך עם זאת טמון כוחן של העבודות בהיותן מתַווכות רגעים של עדנה ואינטימיות, המתקיימים רק במצבי חיות.

זוהי התערוכה הפותחת את הגלריה המחקרית של התוכנית לתואר השני בעיצוב משולב בפקולטה לעיצוב של המכון הטכנולוגי, חולון. הגלריה שמה לה למטרה לקדם ולהעמיק את השיח בין מדע, טכנולוגיה ועיצוב. היא תשמש מצע לפיתוח פרויקטים המשלבים יוצרים מתחומי האמנות והעיצוב השונים עם מדענים, מהנדסים ומפַתחים טכנולוגיים. הגלריה תציג מדי שנה מספר תערוכות, שבמסגרתן תועלינה שאלות מחקר המאתגרות את

תחום העיצוב – ומנסות לפרוץ את גבולותיו ולפתוח אופקים לחדשנות בעידן של שינויים טכנולוגיים ושיטות מחקר אינטרדיסציפלינריות חדשות.