אלימות - לא בבית ספרנו!
סטודנטים מהמחלקה לעיצוב תקשורת חזותית יצרו סרטוני אנימציה עבור משרד החינוך והטלוויזיה החינוכית, במטרה להעלות מודעות ולהילחם בתופעת האלימות בבתי הספר.
הפרויקט נוצר במסגרת קורס "עיצוב מדיית מסך" בהנחיית דנה בן דוד בנושא "אלימות", בשיתוף עם הטלוויזיה החינוכית ואגף תכניות סיוע ומניעה במשרד החינוך.
הפרויקט נוצר אשתקד על ידי סטודנטים שנה ד' מהמחלקה לעיצוב תקשורת חזותית, אשר נרתמו למשימה הלאומית החשובה ויצרו סרטונים בנושאי אלימות. הסרטונים משודרים בטלוויזיה החינוכית. בימים אלה, מפעיל אגף תכניות סיוע ומניעה במשרד החינוך סדנאות לצורכי הסברה ומניעת אלימות בבית הספר, תוך שימוש בסרטונים .
הסטודנטים יצרו סרטונים במגוון נושאים העוסקים באלימות- אלימות פיזית, מילולית, במשפחה, בבית הספר ועוד. הסטודנטים השתמשו בטכניקות אנימציה שונות ובמגוון רחב של דימויים, תוך הבאת העולם האישי שלהם לידי ביטוי ביצירה. התוצאות היו מרשימות ומרגשות.
מצ"ב רשימת הסרטונים והקישור אליהם.
"זיכרון אלים" - ערן אולק | "ילדים רואים ילדים עושים" - סתיו בלומנקרץ | "מילים " - דורון לוינזון |
"אני נטשה" - אינה צ'רבקו | "קיצור תולדות הבריונות" - שחר אייזיק | "אמפטיה" - מעין כהן |
"אל תהיה ילד-תן דוגמה" - מיקי חלדי | "יום בהיר של שמש" - ולדה קירילוב |
"יום הולדת" - מיכל משולם | "התעללות זה לא משחק, ילדים" - שני ירון |
"הצופה מהצד" - אסנת אפשטיין
"מה זאת אלימות?"
אורנה רייטשטיין
רציתי להתבסס בסרט שלי על עדויות אמיתיות וסיפורים ממקור ראשון, מעולם הילדים. לכן, כבר בתחילת העבודה על הפרויקט נפגשתי עם מספר רב של ילדים, כולם בגילאי היסודי ושוחחתי עימם על הנושא - אלימות. שאלתי אותם שאלות שונות - מה זו אלימות, האם ראו אלימות פעם, איך הרגישו, האם פגעו בזולת בדרך כלשהיא, איך מתמודדים עם הנושא וכו'... וביקשתי מהם לצייר לי ציור על הנושא בסוף השיחה.
הופתעתי לגלות במהלך השיחות כמה בקיאות וניסיון יש לילדים צעירים בנושא. הם חווים אלימות (כזו או אחרת) כמעט באופן יומיומי ועליהם לפתח מהר מאוד שיקול דעת, אמפתיה, איפוק וחמלה. אם זו אלימות מילולית או פיזית, כל ילד, הצליח לספר לי מה תחושותיו בנושא.
פרט מעניין נוסף הוא שכמעט כולם סיפרו כי אכן נפגעו ממישהו והרגישו מהי אלימות על בשרם, אך מעטים מהם הסכימו לשתף ולספר על מקרים אלו.
מתוך אותן שיחות ערכתי את פס הקול של הסרטון והרכבתי בעצמי את האינטרפרטציה הוויזואלית אשר תבטא ותלווה את הסיפורים.
השפה החזותית שלי נשאבה מעולמם. הדימויים הם איורי קו פשוטים, כנים, מינימליסטים בעלי צבעוניות ברורה. הסרטון כולל אם כך סיפורים, תחושות וחוויות מעיניים תמימות וכנות, אשר לעיתים מצליחות להגיד דברים שמבוגרים לא יוכלו לומר.
"אספלט"
ניצן כפיר
סרטון אנימציה המצוייר ביד בהשראת הספר "אספלט" מאת מיכל פיטובסקי. בחלקו הספר מספר על ילדה בת 11 בשם עפרי שסובלת מאלימות בלתי פוסקת מבני כיתתה בירושלים של שנות התשעים.
התחברתי לסיטואציה ספציפית, בה נפתח הספר, של מרדף אחר עפרי הנגמר באלימות, בבוקר רגיל בחצר בית הספר. רציתי להציג את דמות הקורבן אל מול דמות הבריון, אותו בעצם עד סיום הסרטון לא מזהים והוא נראה מהגב - כדי להדגיש את העובדה שהוא יכול להיות כל אחד.
מטרת הסרטון הייתה להשאיר את הצופה עם התחושה המרה שיש לקורבן בכל פעם שהוא סובל שוב ושוב מאלימות, ולפנות לרגש כפי שהספר פנה אליי.
"נגד הזרם"
מיכל ורדי
כינויים, שמות גנאי הם סוג חזק של אלימות שנשאר אצלנו הרבה אחרי מכות יבשות. בסרטון שלי בחרתי להדגיש את העובדה שאולי אי אפשר להילחם בכינויים אבל אפשר לקחת אותם למקום חיובי ולנסות לאמץ את השונות.
"זיכרון אלים"
ערן אולק
הסרטון מציג את ההשפעה של אלימות לטווח ארוך. הוא מדגיש את העובדה שהצלקת נשארת גם שנים רבות אחרי שמקרה האלימות אירע.
הסרטון מביא את סיפורו של איש משפחה עמיד ומצליח אשר ביום בהיר אחד חווה מפגש מטלטל עם האדם שהתעלל בו בילדותו. בזמן המפגש בין השניים איש המשפחה חוזר לחיות את הסיוט מחדש
"ילדים רואים ילדים עושים"
סתיו בלומנקרץ
הסרטון עוסק בדוגמא שההורים משמשים לילדיהם, שיכולה להיות לרעה גם אם זה פחות נראה לעין.
לדוגמא, הורה שצועק על ילדו להיות בשקט, דורש את מה שהוא עצמו לא מקיים. ילדו עלול ליישם את ההתנהגות שהוא רואה מההורה שלו בכל מקום, בכל זמן ובסיטואציות הפשוטות והיומיומיות ביותר. נאה דורש - נאה מקיים.
הסרט מביא סיטואציות מגוונות ואלימות בחיי היום יום בין הורים וילדים.
"מילים "
דורון לוינזון
הפרויקט עוסק באלימות מילולית ובהשפעתה על המציאות. הסרטון מציג את הבריון הטיפוסי שמציק לילד החנון וקורא לו בשמות גנאי. החנון משיב מלחמה ומקלל את הבריון חזרה - ועולמו של הבריון מתהפך עליו.
ה'חברים' שלו צוחקים עליו, והקללות שנדבקו אליו מקבלות אופי אנושי ומתעללות בו פיזית.
היחיד שיוכל להחזיר את המצב לקדמותו הוא מי שגרם לו - החנון התמים שקילל.
ה'חברים' שלו צוחקים עליו, והקללות שנדבקו אליו מקבלות אופי אנושי ומתעללות בו פיזית.
היחיד שיוכל להחזיר את המצב לקדמותו הוא מי שגרם לו - החנון התמים שקילל.
הסרטון נעשה בהומור - גם סלפסטיק וגם הומור שחור - כדי לעקוף את מחסום הציניות אצל ילדים.
בשורה התחתונה: קחו אחריות על מה שאתם אומרים, כי למילים יש תוצאות (הרסניות לעיתים).
בשורה התחתונה: קחו אחריות על מה שאתם אומרים, כי למילים יש תוצאות (הרסניות לעיתים).
"אני נטשה"
אינה צ'רבקו
הפרויקט מספר על בחורה, עולה חדשה שמנסה להשתלב בחברה חדשה ועל הקשיים שלה, כשלבסוף היא מבינה שמה שהיא צריכה לעשות זה להישאר עצמה.
"קיצור תולדות הבריונות"
שחר אייזיק
היצירה מתארת את יומו של הבריון מנקודת מבטו.
איך הוא מציק לקורבנות בכיתה אבל כשחוזר לביתו מתברר שגם הוא קורבן ואביו בריון כלפיו.
המסר הוא שכל בריון הוא בעצם סוג של קורבן.
"אמפטיה"
מעין כהן
אמפתיה- אני מאמינה שזהו רגש הקיים אצל כל אחד מאתנו, גם אצל החנון של הכיתה וגם אצל הבריון הקשוח. אל תתעלם מהרגש הזה ותבין איך האחר מולך מרגיש.
"אל תהיה ילד-תן דוגמה"
מיקי חלדי
לדעתי אלימות בקרב ילדים נובעת מחיקוי הילדים את התנהגות המבוגרים. לכן החלטתי ליצור 4 סרטונים קצרים ומשעשעים הממחישים את ההתנהגות הילדותית של המבוגרים.
"יום בהיר של שמש"
ולדה קירילוב
הסרט נוגע בנקודה הרגישה של התמודדותו הנפשית של נער החווה התעללות והשפלה בבית ספרו, וכיצד הוא בוחר להתמודד. האם לוותר, או להמשיך הלאה.
"יום הולדת"
מיכל משולם
את ההשראה לפרויקט לקחתי מתוך זיכרונות ילדות אישיים שלי. הסתכלתי וקראתי את היומן האישי שבו כתבתי כשהייתי קטנה ושמתי לב שהמון זיכרונות כואבים ולא נעימים לא נכתבו בו, אלא רק סיפורים שמחים ועליזים על חברות טובות, ימי הולדת ומשחקים.
העמדתי פנים שטוב לי, למרות שלא תמיד זה היה המצב האמיתי. בחרתי להתעסק ביום הולדת של חברה, אירוע חברתי נורמטיבי, ובעזרתו להציג את מערכת היחסים וההיררכיה המעוותת הקיימת בעולם הבנות, שגם אני הייתי חלק ממנו.
"התעללות זה לא משחק, ילדים"
שני ירון
הסרטון שיצרתי מדבר על הקו הדק בין משחק לאלימות.
מה שהעלה בי את הרצון ליצור את הסרט הזה, היא ההתייחסות הנפוצה של המבוגרים כלפי אלימות ילדים, אשר מקלים ראש וחושבים "זה בסדר, הם ילדים, הם רק משחקים...זה יעבור להם...".
למעשה ילדים נפגעים מה"משחק" הזה. את ההשראה לקחתי בין השאר ממעגלי מתופפים ולהקות כמו"stomp" ו"מיומנה". כיוון שגם בהם מצוי הגבול הזה בין הכיף והשמחה לשיגעון, ולאטרף.
הסרט צבעוני, קצבי וכייפי בכדי ליצור את הפרדוקס ולהעצים את הפואנטה של הגבול המטשטש ואיבוד צלם האנוש, שלפעמים קורה בלי שאנו שמים לב.
"הצופה מהצד"
אסנת אפשטיין
בסרטון רציתי לצאת מנקודת מבטו של הצופה מהצד. לדעת מה הוא מרגיש ומה עובר בראשו כאשר הוא נתקל בקונפליקט כזה.
דרך הסיטואציה המוצגת אני חושפת את החייתיות שהאלימות מוציאה מבני אדם, ואת ההשפעה שלה עלינו גם אם כביכול "לא עשינו כלום".
