חדשות ואירועים

חומרים רכים: מסע הכרות עם העולם הענק והאין סופי של עולם הטקסטיל

  
קורס חומרים רכים מהווה מסע הכרות עם העולם הענק והאינסופי של עולם הטקסטיל, שהתפתח במקביל לעיצוב, משחר האנושות - הוכחה לכך שעבודה עם טקסטיל מושרשת בנו. מסיבה זו, המרצה בקורס, תמר פרימק, מכוונת את הסטודנטים לעבודה אינסטינקטיבית.
 
תיק בעיצובו של יובל רוזנטל בקורס חומרים רכים, שנה ג'
תיק בעיצובו של יובל רוזנטל בקורס חומרים רכים, שנה ג'
 
תמר פרימק: "במהלך הקורס הסטודנטים בוחרים חפץ שיש להם קשר רגשי אליו, ואז מנסחים אותו מחדש בחומרים רכים. במקביל הם ניגשים לבדיקות ונסיונות עם חומרים רכים, מפעילים מניפולציות, משנים יריעות טקסטיליות בדרכים שונות, מחברים בין חומרים ויוצרים התחלה של שפה אישית בטקסטיל. דרך הכרות מעמיקה עם חומרי הגלם ושיטות ייצור רב תרבותיות, הכרות עם שיטות של פריסה לתעשייה ומלאכות יד, מוצא/ת כל סטודנט/ית כיוון ושפה אישית ודרך אותה שפה מחליט/ה איזה פרוייקט ליצור."
 
"ההגשה הסופית היא נקודה בתהליך, המציתה את אש התשוקה לשלב את עולם הטקסטיל בעולם העיצוב האישי."
 
חומרים רכים:
סטודנטים כותבים, יובל רוזנטל וגלית טוגנדהפט
 
קחו שניה לחשוב והרהרו במושג "חומרים רכים". מה הם, והאם הם באמת שייכים ל-HIT או שרק התעופפו כסנונית משנקר לביקור?
 
לנו ברור שהמרצה שהגיעה משם, תמר פרימק, הביאה איתה דרגות חופש גדולות למסלול העיצוב השגור במחלקה. תמר התעקשה לעודד אותנו לבחור חומרים הזויים (שעווה, חוטים, פרספקס, קרטונים, סטריפים מפלסטיק, צינורות פליז, חותמות, ושלל חוטים סרטים ותחרות..) ולהגיע איתם עד להגשה הסופית, למדל אותם ברמה הכי גבוהה שאפשר, תוך מאמצי שיכנוע של הסטודנטים הפרקטיים מתעשייתי, שגם למוצר עם תאריך תפוגה ואופי אמנותי יש זכות קיום.
 
שמלה בעיצובה של גלית טוגנדהפט בקורס חומרים רכים
שמלה בעיצובה של גלית טוגנדהפט בקורס חומרים רכים
 
חומרים רכים וצורת החשיבה שהם מביאים איתם הם משהו שכל אחד/ת מאיתנו צריכ/ה ללמוד: החל מחומרי הגלם מהם עשויים הבדים, דרך סוגי האריגה שמשפיעים על התנהגותם ועד סוגי המניפולציות שאפשר לבצע - את האחרונות כבר חקרנו בעצמנו. הידעתם, שאם רוצים לזהות ממה עשוי הבד, צריך לשרוף אותו? הידע הזה, גם אם לא נהפוך בסוף למעצבי אופנה ולא נעצב גופי תאורה מתקפלים, שימושי גם בחיים המקצועיים וגם בחיי היום-יום.
 
יובל רוזנטל, סטודנט בקורס: "שיחקתי בגומיות הסמסטר. מי חשב שגומיות ולולאות יכולות להיות דבר כל כך מעניין? להכתיב צורות חיבור חדשות למשטחים קיימים, ליצור משטחים שלמים וטקסטורות חדשות בנקודות המפגש. בינתיים, מהמחקר נולדו שמונה תיקים שונים מאוד זה מזה, ומי יודע, אולי יצא מזה אפילו פרוייקט גמר. קרן מור, שנכחה בהגשה כמבקרת אופנה ופשניסטה, התלהבה."
 
גלית טוגנדהפט, סטודנטית בקורס: "בפרוייקט חקרתי שני בדים שונים. האחד - שיפון - רך ומשתפל. התאהבתי בו ומיד הבנתי שאני הולכת לתפור לי שמלה. השני, בד ה-PVC הקשיח והממושמע, חומר פלסטי שמאפשר ליצור טקסטורות ופאטרנים. בדיקה ראשונית ומהירה עם מסגרות מרובעות הובילו אותי לתבנית דמויית קפיטונאז', שריתקה אותי. רציתי ליצור שמלה שהיא שילוב של קונטרסטים - שקיפות מול אטימות, רוך מול קושי, עומס ושקט. הרצון ליצור חיבור מעניין ונכון בין שני הבדים הוביל אותי ליצירת שפה חדשה - צורת מעוינים המחברת בין השיפון לבד ה-PVC, שהובילה אותי לעיצוב השמלה."