חדשות והודעות

"את המשכורת הראשונה שלי כמהנדס אתרום כמלגה בפרויקט אקדמיה"

  
הסיפור של איציק דיין מתחיל בעיירת הפיתוח בית שאן. למרות כמה חסמים וקשיים הוא הצליח להתקבל למכון, באמצעות 'פרויקט אקדמיה': " באמצעות פרויקט זה הבנתי ששערי האקדמיה פתוחים בפני. אני חב לפרויקט הזה המון. לכן, את המשכורת הראשונה שלי כמהנדס החלטתי לתרום למען פרויקט אקדמיה. אני שמח שיש לי הזדמנות לתת מעט בחזרה,  ולהעניק לסטודנט נוסף את מה שניתן לי בכל כך הרבה אהבה, מחשבה והשקעה"
 
מנסיעת העבודה הראשונה לזימבבואה (אפריקה) בשנה ג
מנסיעת העבודה הראשונה לזימבבואה (אפריקה) בשנה ג
 
איציק דיין, בן 31, גדל בעיירת פיתוח קטנה בצפון הארץ, בית שאן.  בטקס הענקת התארים האחרון קיבל תואר B.sc. בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה. היום הוא גר עם אשתו בחולון, ועובד כמהנדס מערכת באלביט מערכות. תחילת דרכו באקדמיה לא היתה  מובנת מאליה, בעיקר בגלל קושי לממן את הלימודים. הוא בחר להתחיל ללמוד במכון, וכשהתעניין במכון לגבי מלגות נפתח בפניו חלון הזדמנויות שהפתיע אפילו אותו....
 
מה הביא אותך ללמוד דווקא הנדסת חשמל?
"כשהייתי קטן חלמתי להיות טייס, או יותר נכון "מטוס" כפי שהייתי עונה למי שהיה שואל...
בסיום החטיבה בכיתה ט' הייתי צריך לבחור בין מסלול ריאלי להומני. היה לי ברור שאבחר בריאלי, אך לגבי איזה מקצוע ריאלי היתה לי לא מעט התלבטות. אם להיות יותר מדויק, ידעתי שלא אתקבל למסלול של אלקטרוניקה בגלל ציונים נמוכים, אבל ההתלבטות היתה האם להילחם על זה או לא. בהתחלה באמת, כמצופה,  לא התקבלתי. אבל נלחמתי יחד עם אימי והצלחנו - התקבלתי למגמת אלקטרוניקה! ומכאן בעצם המשיך החיבור שלי לתחום זה".

מדוע בחרת ללמוד תואר ראשון  .B.sc בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה דווקא ב HIT?
"אני זוכר שהתייעצתי עם החברה שלי (כיום אשתי) שגרה עם הוריה באזור באותה תקופה שחיפשתי מקומות ללמוד, והיא עשתה כמה בירורים והמליצה לי על HIT   מכון טכנולוגי חולון.  מכיוון שגרתי בצפון הכרתי רק את הטכניון ואת אורט בראודה, שנמצאים במרחק יחסית לא גדול מבית שאן. הסיבה העיקרית שבחרתי לעבור למרכז היא כמובן להיות קרוב לחברה שלי, אבל הסיבה השנייה היא אפשרויות התעסוקה שיש במרכז לעומת בצפון הארץ. חשבתי לעצמי אז, שאם הייתי מנהל בחברת הייטק במרכז והייתי צריך לבחור בין בוגר ממכללת אורט בראודה או בוגר מהמכון הטכנולוגי חולון כנראה שהייתי בוחר במי שקרוב יותר לסביבה בה אני חי ומהמנטליות בה גדלתי, ולכן הייתי בוחר בבוגר מהמכון הטכנולוגי חולון."
 
"היום שאני נמצא בתעשייה אני מבין שלא הייתי רחוק, אבל ישנם עוד המון פרמטרים שלא חשבתי עליהם שמשפיעים על הקבלה לעבודה. במכון למדתי גם על פרמטרים אלה, והכלים האלה עזרו לי להשתלב בתעשיית ההייטק במרכז".
 
"כדאי לציין, שעצם ההחלטה ללכת ללמוד תואר היתה החלטה די אמיצה בעייני הסובבים אותי, מכיוון שהיא הייתה כרוכה בלעזוב קריירה צבאית וללכת ללמוד. זו היתה החלטה שגילמה סיכון גבוה, כל עוד לא הוכחתי את עצמי על ספסל הלימודים ולא הוכחתי שאני ראוי לתואר שבשבילו ויתרתי על משכורת, תנאים, פנסיה מוקדמת ומקום עבודה מסודר. בעיני הוריי כבר בצבא מילאתי את סל 'הילד המוצלח' ועבורם לעזוב את זה, היה הימור עם סיכון גבוה מאוד... בכל זאת, האמנתי בעצמי והחלטתי כן ללכת על כיוון של לימודים גבוהים".

איך נחשפת לפרויקט 'אקדמיה'? ומדוע בעיניך מדובר בפרויקט כל כך חשוב?
"מכיוון שלהוריי לא היתה אפשרות לעזור לי במימון התואר הייתי מוטרד מאפשרויות המימון של לימודים גבוהים, והתחלתי לברר לגבי מלגות.
התייעצתי עם האחראית על המלגות בבית שאן. כשאמרתי שאני הולך ללמוד ב HIT התגובה שלה הייתה כל כך משמחת כי היא מכירה את מיכל זכריה, רכזת תכניות אקדמיה,  וכמובן את המסלול המדהים שהיא מנצחת עליו. לאחר שיחה קצרה עם מיכל הבנתי ששערי האקדמיה פתוחות בפני, ושעכשיו נשאר רק להצליח לשרוד את הסמסטר הראשון בלי הרבה נכשלים ושיש מצב שההחלטה לעזוב את הקבע בחייל האויר, לא הייתה שגויה".
 
שנה א', תגבור הראשון במסגרת פרויקט אקדמיה
שנה א', תגבור הראשון במסגרת פרויקט אקדמיה

מה זה אומר להיות סטודנט בפרויקט 'אקדמיה'?
"להיות סטודנט בפרויקט אקדמיה זה אומר להיות סטודנט שמשקיעים בו ומטפחים אותו ללא הרף.
הפינוק הראשון בתור סטודנט בפרויקט אקדמיה: מכינת רענון! זה בדיוק מה שהייתי צריך בתקופה הזו, ממש כאילו קראו את המחשבות שלי. כיוון שהייתי בצבא 6 שנים ולא למדתי בכלל בכל התקופה הזו, המון מהיכולות הריאליות שלי פשוט החלידו.  במהלך המכינה היתה אפשרות לראות את ההתקדמות שלי מהצד ממש כמו תינוק שזוחל בפעם הראשונה. היה לי ממש קשה אבל עם זאת היתה לי מוטיבציה גבוהה מאוד".
"בסיום המכינה קרו כמה דברים משמעותיים:
  1. גיבוש והיכרות מעמיקה עם כל אחד מחברי הפרויקט- גם הסטודנטים וגם המרצים וההנהלה.
  2. רמת הידע שלי הגיעה לרמה מספיקה בכדי לצלול למערבולת הסמסטר הראשון בתואר בהנדסה.
  3. היו לי כבר חברים ולא הרגשתי זר על ספסל הלימודים.
 
הפינוק השני ואחד הדברים המופלאים שקרו לי בפרויקט הזה היתה העזרה הלימודית הצמודה שקיבלנו מידי שבוע, במשך יום שלם, ע"י המתרגלים והמרצים הכי טובים שיש במכון!  תחשבו על כיתה שיש בה 200 סטודנטים המרצה מדבר במהירות של 100 קמ"ש ואתם נמצאים בשורה האחרונה ביותר של האולם... יש מצב שאתם מרימים יד לשאול שאלה?! הכל מרגיש כמו סינית ואתם לא מבינים מילה. זו היתה החוויה שלי מהימים הראשונים שלי במכון, ואז הגיע יום חמישי הגואל. שוב תדמיינו חדר קטן עם 10 סטודנטים, מרצה שעושה הקדמה והיכרות אישית עם הסטודנטים אחד אחד ושואל  באילו נושאים אנו מתקשים ובאיזה תרגיל בית נתקענו ולא ידענו לפתור. הוא פשוט עובר אחד אחד על הנושאים ופותר יחד איתנו את התרגילים! זו ממש מתנה משמיים, ברגע שחוויתי את החוויה הזו התמכרתי, ומאותו יום חמישי הבנתי שיש לי סיכוי לסיים את התואר".

"מה שעוד יותר מדהים הוא שלקראת תקופת המבחנים יש מרתונים סגורים מצומצמים רק לפרויקט אקדמיה והדבר הזה שווה זהב".
"פינוק שלישי ומאוד בולט במלגה זו על פני מלגות אחרות הוא המימון הגורף למשך כל תקופת הלימודים (4 שנים) ללא צורך בחידוש הטפסים או הגשת בקשה חוזרת כל שנה. ברגע שמתקבלים למלגה היא ל 4 שנים ללא תנאים. פשוט תלמד ותעבור את המבחנים, לא צריך לעשות כלום בקשר לתשלום!"
 
"מעבר לכל היתרונות הבולטים של המלגה יש את החלק הכי חשוב וזה הפינוק הרביעי - המשפחה, לא המשפחה שלי, אלא משפחת פרויקט אקדמיה, והאמא של המשפחה ועמוד הטווח שלה הוא ללא ספק מיכל זכריה, רכזת תכניות אקדמיה. כיף להיות חלק ממשפחה שכולם במטרה אחת ברורה- להצליח בלימודים ולהינות מהדרך. במשפחה הזו יש את המקום הקבוע והשקט ללימוד עצמי אחרי שעות הלימודים, יש קבוצות לימוד המתקבצות בספריה או בכיתות פנויות, יש אמא שעוזרת בכל הקשור להכל- מאישורים על לקויות למידה ועד לאיפה אפשר להשכיר דירה. יש מרצים שהם חברים ואפשר לפנות אליהם מתי שרוצים, יש ימי גיבוש, סדנאות תעסוקה ועוד המון פעילויות מגוונות".
 
"התמיכה הלימודית הזו נמשכה 4 שנים ברצף! לא יאמן כמה סבלנות וכמה השקעה יש לאנשים שאחראים על כל הליווי הזה. במהלך השנה היו מבחנים טובים יותר וטובים פחות והיה לחץ אדיר, אבל ההרגשה שהיתה לי היא שתמיד ישי מי שעומד מאחוריי ותומך בי גם לימודית וגם כספית. זה פשוט שקט נפשי שעוזר מאוד ליהנות מהלימודים, ולהצליח בהם!"
 
תמונה מהחתונה בשנה רביעית לתואר
שנה רביעת לתואר. תמונה מהחתונה
 
מה אתה עושה כיום?
"כיום אני מהנדס מערכת באלביט מערכות. לתכנן מערכת זה אומר להכיר את כל הרכיבים של המערכת ולהכיר את הממשקים בין הרכיבים, ובעקבות כך לשרטט את המערכת ולשלוח אותה לייצור והרכבה. לאחר מכן אני הוא זה שכותב גם את מערכי הבדיקה על פיהם בודקים את המערכת ומאשרים אותה. לפני חודשיים קיבלתי את הפרויקט הראשון שלי, שאני מהנדס המערכת המוביל שלו וכיום אני בלב העשייה. אני אוהב את העבודה שלי ונהנה מכל יום בו אני לוקח חלק ביצירה הנדסית מדהימה הנמצאת בחזית הטכנולוגיה".
 
מה השאיפות לעתיד? 
"התחומים שמעניינים אותי הם בתחום הניהול הטכני הגבוה, בעתיד אני רואה את עצמי מנכ"ל של חברת הייטק מצליחה. אני מקווה להתפתח בכיוון של סטארט אפ משלי ולעשות אקזיט, או לפתח את החברה לחברה בינלאומית הנסחרת בבורסה".
 
למי אתה רוצה להודות באופן מיוחד?
"אני רוצה להודות באופן מיוחד למיכל זכריה האמא האגדית של פרויקט אקדמיה. מיכל, אני מרגיש שהאהבה והאכפתיות שלך הם חלק בלתי נפרד מההצלחה שלי, תודה על הכל. אני רוצה להודות גם למיכל סלע, שהיתה בזמנו ראש מנהל הסטודנטים, והכניסה את הפרויקט להילוך גבוה והניחה אותו בסדר עדיפויות גבוה של המכון. אני רוצה להודות גם לגרי פטחוב ורומן דנילוב המתרגלים המדהימים שהשקיעו ימים ולילות כדי להעביר לנו בצורה הכי ברורה ופשוטה את החומר הממש לא פשוט, והצליחו לענות לנו על כל השאלות והתהיות שהיו לנו".
 
מאיפה נובעת החלטתך המרגשת לתרום מלגה לסטודנט במכון?  מדוע זה חשוב לך?
"ההחלטה שלי לתרום את המשכורת הראשונה שלי בתור מהנדס באה ממקום של להגיד תודה ולהביע את הההערכה ואת ההוקרה שלי לפרויקט אקדמיה ולמכון הטכנולוגי חולון שליווה אותי מהמקום שממנו הגעתי להקודה בחיי בה אני נמצא היום. אני חש שנפתח בפני צוהר לעתיד מבטיח, ואני חושב שזו סגירת מעגל. בתחילת דרכי רק המחשבה של ללמוד היתה בגדר סימן שאלה. המלגה של פרויקט אקדמיה פתחה לי חלון לעתיד שהיה סגור בפני מהרבה בחינות".

"מהנקודה בה אני נמצא היום אני חש שמשכורת אחת בתחילת דרכי לא תשנה אצלי כלום, אבל בשביל סטודנט שנמצא בתחילת הדרך כמו שאני הייתי, עם כל הקשיים, זה יכול להיות הצלה אמיתית שתוביל לסיום התואר ולהצלחה לא רק בלימודים אלא גם במעגל העבודה ובהמשך הקריירה".

"אני מקווה שההחלטה שלי תיתן רעיונות לעוד סטודנטים,במיוחד מפרויקט אקדמיה, שיהפכו את היוזמה שלי למסורת ארוכת שנים אשר תסייע לסגירת הפער בין תושבי הפריפריה והשכבות החלשות לבין המרכז והשכבות החזקות יותר".